ע"א 4757/05

תקציר

במקרה משפטי זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה למערערת לשלם למשיב סכום השווה ל-120,000$ בשל טיפול לקוי בסוגיית משכנתא בה היו מעורבים בני הזוג גבע. במקור, בשנת 1994, נטלו בני הזוג הלוואה מהמערערת, שפעלה תחילה כבנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, לרכישת דירה, תוך הבטחת ההלוואה במשכנתאות הן על הנכס שלהם והן על דירת המשיב. כאשר נקלעו בני הזוג לקשיים כלכליים, הם ביטלו את הרכישה והסתמכו על חברה קבלנית שתחזיר את ההלוואה; עם זאת, החברה הפרה הסכם זה, ובני הזוג הפסיקו לבצע תשלומים. המערערת הייתה מודעת למכירה אפשרית של דירת גבע, שיש בה כדי לכסות את יתרת ההלוואה, ולכן עיכבה כל מימוש של המשכנתא על דירת המשיב. בסופו של דבר, התגברו פערי הריבית וההצמדה בפיגור, והמערערת המשיכה להטיל עיקול על דירתו של המשיב. בית המשפט מצא את המערערת רשלנית בכך שלא מסרה למשיב את כוונתה ועיכוביה, ובכך מנע ממנה להפחית את החוב המצטבר. פסק הדין היטיב עם המשיב, והדגיש את הפרת תום הלב של המערערת. בערעור טענה המערערת לחוסר תום לב ותהתה על הקשר הסיבתי בין מעשיהם לבין הנזקים להם טען המשיב. הם גם ביקשו לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט, בטענה לקושי פוטנציאלי בהשבה כספית אם הערעור יתקבל. הבקשה נדחתה משום שהכלל מצדד בביצוע מיידי של פסקי דין, במיוחד כאשר מדובר בהתחייבויות כספיות, אלא אם חל שינוי נסיבות בלתי הפיך. טענות המערערת בדבר חוסר יציבותו הכלכלית של המשיב לא היו מבוססות, ועל כן נדחתה בקשת העיכוב, תוך חיוב המערערת בהוצאות נוספות.