ע"א 17/88

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בעניין יכולת אימוץ של ילד שהוריו לא יכלו לטפל בו. הכרזתו של בית המשפט המחוזי כי ניתן לאמץ את הילד התבססה על חוק אימוץ ילדים, ובפרט על סעיפים 13(6) ו-(7). בית המשפט העליון אישר קביעה זו ודחה את ערעור ההורה. ההחלטה התקבלה לטובת הילד, שלא קיבל טיפול נפשי או פיזי הולם מהוריו. בית המשפט קבע כי מתקיימים התנאים שבסעיף 13(7), דהיינו שההורה לא היה מסוגל לטפל בילד כראוי ולא הייתה ציפייה סבירה שמצב זה ישתנה בעתיד הנראה לעין. מחלת הנפש של האם וחוסר יכולתו של האב לטפל בילד, יחד עם חוסר נכונותו לקחת אחריות, היו גורמים מרכזיים. השופטים הסכימו כי זכויות הילד גוברות על זכויות ההורים הביולוגיים כאשר ההורים הטבעיים אינם יכולים לספק את צרכיו החומריים והרגשיים של ילדם. זאת ועוד, נסיבותיו של מקרה זה היו שונות באופן מהותי ממקרה קודם, ע"א 522/87, בו חלק השופט בייסקי, תוך שהוא מדגיש את חשיבות ההתחשבות בטובת הילד ואת היעדר ראייה חיובית להתנהגות ההורה בעתיד הנראה לעין.