תלה"מ 46391-07-19

תקציר

התובעת, אישה שהתגרשה מבעלה, הנתבע, ביקשה לבטל את הסכם הגירושין עליו חתמו ואישרו שניהם על ידי בית המשפט. ההסכם הסדיר את היחסים הכספיים בין בני הזוג, לרבות מזונות ומשמורת על ילדיהם הקטינים, וכן את חלוקת הרכוש. התובעת טענה כי הופעל עליה לחץ לחתום על ההסכם, וכי הנתבעת לא גילתה מידע פיננסי מדויק, ובכך פעלה בחוסר תום לב. לטענתה, היא הייתה בת זוג מצומצמת במהלך הנישואין וכי הנתבע ניצל את מצבה הקשה. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות לכפייה או ניצול במצבו של התובע. נקבע כי התובעת הייתה היוזמת העיקרית של הגירושין וכי היא התעקשה על הפרידה למרות רצונו של הנתבע להציל את הנישואין. חששותיה העיקריים של התובעת בנוגע להסכם הגירושין היו רצונה להתגרש וחששה ליטול על עצמה את התחייבויותיו הכספיות וההלוואות של הנתבע, מהם העדיפה להימנע באמצעות קבלת סכום מזומן. בית המשפט מצא כי התובעת לא הייתה מנועה מלבקש כל מידע על מצבה הכלכלי של הנתבעת וכי היא יוצגה על ידי ייעוץ משפטי במהלך הליך ההסכם. יתר על כן, התנהגותה של התובעת בבית המשפט לא עלתה בקנה אחד עם טענותיה על היותה אדם חלש ומניפולטיבי. היא הייתה בעלת ניסיון מקצועי רב והוכיחה יכולת לנהל עסקאות ולנהל את ענייניה. השופט הגיע למסקנה כי התובעת התקשרה בהסכם מרצונה החופשי וכי אין בסיס חוקי לבטלו. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע בסך 25,000 ₪.