ת"א 5495-05-14

תקציר

בית המשפט קבע כי יש לקבל את בקשת הכונס לפינוי במלואה, תוך התייחסות לטענות שונות שהעלה הנתבע. הנתבע טען כי הדיירות המוגנת שלו צריכה למנוע את הפינוי וכי הריסת סככות מסוימות תגרום נזק משמעותי למבנה המקורי. עם זאת, בית המשפט מצא כי הוא תפס שלא כדין את השטח מעבר לזכויות הדיירות המוכרות שלו ולא פעל על פי פסק הדין המקורי להתפנות עד למועד הנקוב. במקום זאת, הוא ביקש לעכב ולסבך הליכים ללא בסיס משפטי ממשי, שהגביל את עילתו להתלונן על נזק אפשרי מהפינוי. הערכת המומחה השני, שנחשבה אמינה, אישרה כי הריסת הסככות לא תאיים על יציבות המבנה המקורי אלא עלולה לגרום לנזק אגבי. יתר על כן, הטענה כי היתר בנייה נחוץ להריסה נדחתה משום שההריסה ניתנה בצו בית משפט, מה שהופך אותה לחריג לדרישות ההיתר. עלויות העסקת הקבלן אמיר, שהוגדר כשיר למרות העלויות הגבוהות יותר, היו מוצדקות בהתחשב בנסיבות. בית המשפט הדגיש כי הנתבע יכול להפחית עלויות ונזק פוטנציאלי על ידי פינוי חפצים וחיבורי תשתית בעצמו, אך הוא לא עשה זאת. הבקשה לערב את הוועדה המקומית לקבלת חוות דעת נוספות נדחתה כמיותרת ובטרם עת. בסופו של דבר, הנתבע חויב לשאת בהוצאות המשפט של התובעים, וניתנו הנחיות ספציפיות לביצוע הפינוי בתוך 60 יום, תוך מתן אפשרות לבקשות הארכה במידת הצורך. פסק הדין מדגיש דבקות בהליכים משפטיים ומילוי חובות שנקבעו בפסקי דין.