ת"א 32205-11-09

תקציר

השוכר והמשכיר חתמו על הסכם שכירות לחנות עם אופציה להארכת חוזה השכירות בעשר שנים נוספות, ובלבד שהשוכר יודיע על כך למשכיר בכתב שלושה חודשים לפני תום החוזה. השוכר מימש את האופציה ללא הסכמת המשכיר והמשיך לשלם דמי שכירות. בהמשך התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לעיתוי מימוש האופציה. בסופו של דבר ויתר בעל הבית על טענה זו. אלא שהשוכר הפר את ההסכם בכך שנטש את חוזה השכירות שנתיים לפני תום התקופה המוארכת מבלי לשלם דמי שכירות. בית המשפט קבע כי השוכר מימש כדין את האופציה להארכת החוזה. טענת השוכר כי הודעת ההארכה מהווה "הצעה" נדחתה, שכן סעיף האופציה קבע במפורש כי השוכר יכול להאריך את חוזה השכירות ללא הסכמת המשכיר. עוד קבע בית המשפט כי קבלת טענת השוכר בדבר מועד סיום השכירות על ידי המשכיר מהווה ויתור על כל טענה בדבר עיתוי מימוש האופציה. בית המשפט הורה לשוכר לשלם למשכיר 386,963 ש"ח, המייצגים את הפסד דמי השכירות ודמי השכירות העתידיים לאחר ניכוי סכומים שהתקבלו ויתקבלו משוכרים אחרים. סכום זה כלל גם ארנונה שלא שולמה. עוד הורה בית המשפט לשוכר ולשני הערבים, שהיו ערבים להתחייבויותיו של השוכר, לשלם למשכיר הוצאות בסך 40,000 ₪. פסק הדין ניתן לטובת המשכיר, והשוכר חויב לבצע את התשלומים ביחד ולחוד עם הערבים.