בג"צ 73/53

תקציר

בפסק דינו של השופט אגרנט נבחנה הלגיטימיות של החלטת שר הפנים להשעות את הוצאתם לאור של שני עיתונים, "כל העם" ו"אל-איתיחאד", לאור הוראה בפקודת העיתונות המעניקה סמכות כזו אם כתבה עלולה לסכן את שלום הציבור. סקירה זו באה בעקבות פרסום מאמרים המבקרים את מה שהם תפסו כיישור קו של ממשלת ישראל עם המדיניות האנטי-סובייטית של ארה"ב. השופט ניתח ביסודיות את עקרונות חופש הביטוי, הדגיש את תפקידו האינטגרלי בחברה דמוקרטית והציע כי הגבלתו תיעשה רק בתנאים של צורך ברור למנוע פגיעה סבירה בשלום הציבור. בפסק הדין נמתחה ביקורת על שר הפנים על כך שהוא מיישם סטנדרט מוטעה המבוסס על עצם הפוטנציאל או הנטייה לגרימת נזק, ולא על הסתברות ממשית ומיידית לתוצאות כאלה. הבדיקה בחנה את ההשלכות הלשוניות, הקונטקסטואליות וההיסטוריות של המאמרים ואת הנסיבות הסובבות אותם, והגיעה למסקנה כי החלטת השר נעדרת בסיס רציונלי משום שהמאמרים לא היוו סיכון ממשי לשלום הציבור. בנוסף, פסק הדין חיזק את חשיבות השמירה על חופש העיתונות, שכן דיכוי דעות מתנגדות עלול לחנוק תהליכים דמוקרטיים. בסופו של דבר הכריע בית המשפט לטובת העיתונים, ואישר כי פרסומיהם, אף שהיו ביקורתיים ביותר, אינם מאיימים באמת ובתמים על הסדר הציבורי. עוד הדגיש פסק הדין כי יש לשמור על חופש הביטוי אלא אם קיימת ודאות קרובה לפגיעה שתיגרם, והמליץ על יישום זהיר של סמכויות המדינה המגבילות זכויות אלה.