ע"ז 1257-04-19

תקציר

מדובר בצוואה שנויה במחלוקת שנכתבה בכתב יד 32 שנים לפני מותו של המנוח. הצוואה נמצאה בקלסר עם מסמכים נוספים במחקרו של המנוח. הצוואה סתרה את המהלך הטבעי של הירושה, לפיו ירושת המנוח תעבור לבנו על פי החוק. התובעים, שהיו אחיו של המנוח, טענו כי הצוואה צריכה לעמוד והנתבע, בהיותו הבן, טען כי יש לדחות את הצוואה. בית המשפט בחן את הנסיבות בהן נערכה הצוואה, את מערכת היחסים של המנוח עם התובעים והנתבע, ואת השינויים שחלו בחיי המנוח במהלך 32 השנים שחלפו מאז נכתבה הצוואה. השופט מצא כי חלו שינויים מהותיים בחייו של המנוח, לרבות חידוש הקשר עם בנו ולידת נכדים, שהיו יקרים לו מאוד. השופט לקח בחשבון גם את העובדה שהמנוח מעולם לא דיבר על הצוואה עם איש, וכי הצוואה נשמרה במקום נגיש לאחרים. כמו כן, בחן השופט את התמיכה הכלכלית שהעניק המנוח לבנו במהלך חייו ואת השינויים שחלו במוטבים בקופת הגמל של המנוח, שהצביעו על כוונה להיטיב כלכלית עם בנו ונכדיו. בסופו של דבר פסק השופט לטובת הנתבע וקבע כי הצוואה לא שיקפה את כוונותיו של המנוח, וכי סביר להניח שהיא נשכחה על ידו. לפיכך הורה השופט על ביטול הצוואה ופסק כי יש לחלק את הירושה בהתאם לחוק, ופסק לנתבע את הוצאות הנתבע שישולמו על ידי התובעים.