ע"א 7849/11

תקציר

פסק הדין במקרה זה סובב סביב בעלות על שני נכסים - בית וכמה חלקות קרקע. באשר לבית, אישר בית המשפט את קביעת בית המשפט המחוזי כי הוא שייך לח'טאב ולא לבנו, למרות הסכם שטען אחרת. מסקנתו של בית המשפט המחוזי התבססה על בחינה מעמיקה של הנסיבות העובדתיות המורכבות, לרבות גילו הצעיר של הבן בעת חתימת ההסכם, היעדרותו של המוכר וחוסר הבהירות בנוגע לתשלום. בית המשפט דחה גם טענות הנוגעות להסכם משנת 1997, וקבע כי הוא אינו משקף נאמנה את הזכויות בבית, והליכים קודמים ביססו את תוקפו. אשר לזכויות בחלקות הקרקע, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי כי חטאב הוא הבעלים של 14/104 חלקים מהן. בית המשפט דחה טענות שערערו על סמכותו המהותית של בית המשפט המחוזי, על תוכנו של צו הירושה ועל תוקפו של הצו. הודגש כי לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות לפסוק בעניין בעלות במקרקעין במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בית המשפט גם לא מצא טעם בטענות המערערים בעניין צו הירושה, שכן "היורשים בכוח" בחרו שלא להשתתף בהליך. זאת ועוד, הטענה כי חלקות המקרקעין ניתנו במתנה במהלך חיי הבעלים לא הוכחה דיה. השופט ס' ג'ובראן והשופטת ד' ברק-ארז הסכימו עם פסק הדין. עוד הבהירה השופטת ברק-ארז כי ההחלטה אינה סותרת את עקרון בירור ענייני הירושה באמצעות תביעה לפי סעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל, שכן בית הדין השרעי כבר הוציא צו ירושה. בסופו של דבר נדחו הערעורים, והמערערים חויבו לשאת בהוצאותיו של הישאם אבו דהים, בסך כולל של 60,000 ₪.