ת"א 71039-11-18

תקציר

בית המשפט מצא כי התובעת, המספקת שירותי קידום אתרים, לא הצליחה להוכיח את טענתה כי הנתבע, ספק שירות מתחרה, השמיץ אותה בכך שהצהיר הצהרות כוזבות ומטעות על עבודתה בפני שניים מלקוחותיה. השיחות המדוברות, בהן הודה הנתבע בביצוען, לא הוכחו כהתקיימו על טענות התובע, והנתונים שהציגו נציגי הנתבעת ללקוחות לא הוכחו כשגויים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם היו אי דיוקים מסוימים בשיחות, הם לא ייחשבו לשון הרע על פי החוק. תכליתו של חוק איסור לשון הרע אינה לפקח על התבטאויות מסחריות אלא להגן על כבוד האדם. הצהרות הקשורות לתחרות, במיוחד בתחום העסקי, נתפסות בספקנות על ידי הצרכנים, ואי דיוקים קלים בתביעות פרסום מטופלים בצורה הולמת יותר על פי דיני הנזיקין המסחריים. התובע גם לא הוכיח כל נזק שנגרם כתוצאה מהשיחות. משכך, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע והעמידה אותן על סך של 15,000 ₪.