ת"א 65900-05-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים: **ההחלטה:** בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת שרון צנציפר הלפמן) קיבל בקשת תובעים לתקן את כתב תביעתם על ידי החלפת חוות דעת מומחה, תוך דחיית טענות ההתיישנות של הנתבעת כטענת סף. **עובדות רקע:** * התובעים, בני זוג בדואים מכפר קאסם, הגישו תביעה בגין "הולדה בעוולה" עקב לידת בנם (להלן: הקטין) בשנת 2015, שאצלם אובחנו שתי מוטציות בגן TAF2 הגורמות למחלה גנטית נדירה (MRT 40). * התביעה המקורית הוגשה נגד קופת חולים (שירותי בריאות כללית) ומדינת ישראל. נטען כי המכון הגנטי של קופ"ח, אשר גילה את המוטציות במחקרים בשנים 2012-2013, התרשל בכך שלא דיווח למשרד הבריאות על גילוי המוטציות במשפחה המורחבת, ובכך מנע את הכללתן בבדיקות סקר גנטיות לזוגות לפני הריון או במהלכו. * התביעה נגד מדינת ישראל נדחתה בהסכמה, לאחר שקופ"ח אישרה שלא דיווחה למשרד הבריאות, ומשרד הבריאות הצהיר שלא פנה אליו המכון הגנטי. * לאחר הגשת כתבי הגנה וחוות דעת נגדיות, במסגרתן הועלתה טענה כי המומחית הראשונה מטעם התובעים (ד"ר נוימן) אינה גנטיקאית קלינית מורשית, עתרו התובעים להחליף את חוות דעתה בחוות דעת של פרופ' צבי אפלמן. * פרופ' אפלמן, בחוות דעתו החדשה, העלה שתי טענות נוספות: 1. בעת גילוי המוטציות במחקר, היה צורך לבצע בדיקות נשאות בקרב בני המשפחה הבריאים של החמולה, על מנת לבחון את שכיחות הנשאות. 2. הצוות הרפואי שטיפל באם לפני או במהלך ההריון התרשל באי הפניה לייעוץ גנטי, באי הסבר על הצורך בו, ובאי ביצוע מעקב אחר ביצועו. * הנתבעת התנגדה לבקשת התיקון, וטענה כי שתי הטענות החדשות בחוות דעתו של פרופ' אפלמן מהוות "עילות חדשות" שהתיישנו. **עקרונות משפטיים וחידושים בהחלטה:** 1. **הגמשת כללי סדר הדין ודיני הראיות בשלבים מוקדמים:** * **החלטה מרכזית:** בית המשפט אישר את תיקון כתב התביעה על ידי החלפת חוות דעת מומחה. ההחלטה מדגישה כי בשלב הדיוני המוקדם של ההליך (טרם הגשת חוות דעת משלימות ובירור לגופו של עניין), ובפרט כאשר מדובר בתיקון שנועד לחזק את עמדת התובעים וייתכן שיש לו "השלכה גורלית על תביעתם", יש נטייה לאפשר את התיקון. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט אינו רואה בהחלפת חוות דעת משום "מקצה שיפורים" אסור, אלא כהתאמה דיונית הכרחית, במיוחד כאשר היא נובעת מטענות שהעלתה הנתבעת עצמה (לגבי כשירותה של המומחית הראשונה). בית המשפט מפנה לפסיקה התומכת באפשרות לצרף חוות דעת נוספת או להחליף חוות דעת קיימת, במיוחד אם הדבר תורם לייעול ההליך או לבירור יעיל יותר של המחלוקת. 2. **דיון בהתיישנות כטענת סף מול דיון במסגרת ההליך העיקרי:** * **החלטה מרכזית:** בית המשפט דחה את טענות הנתבעת להתיישנות כטענת סף, והותיר את ההכרעה בסוגיה זו לדיון במסגרת ההליך העיקרי, לאחר בירור עובדתי. * **הנימוק העיקרי:** בית המשפט קבע כי ההכרעה בשאלת ההתיישנות, ובפרט תחולתו של כלל הגילוי המאוחר (סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, וסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), קשורה באופן הדוק לשאלה מהו הקו המפריד בין "חשד" לקיום מחלה לבין "אבחון ברור" המקים את כוח התביעה ותחילת מרוץ ההתיישנות. שאלה זו, כך נקבע, עשויה להצריך בירור עובדתי. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מציג גישה זהירה ומקדמת זכויות דיוניות, לפיה במקרים בהם ההתיישנות תלויה בפרשנות מורכבת של מועד גילוי הנזק או כוח התביעה, ובפרט כאשר גילוי זה עשוי להיות תלוי בתהליך רפואי מתמשך (כמו אבחון מחלה גנטית), עדיף לדחות את ההכרעה בסוגיה זו ולא לראות בה טענת סף מיידית. גישה זו מתכתבת עם הפסיקה הרואה ב"מודעות ההורים לעובדות המהוות את עילת התביעה" כעניין הנבחן על פי נסיבות המקרה הפרטני, ולעיתים מתגבש רק עם האבחון הסופי. בית המשפט מדגיש את הזהירות היתרה שבתי המשפט נוהגים בה בכגון דא, ומעדיפים לקיים בירור עובדתי במקרים המתאימים, לעיתים אף מבלי לפצל את הדיון. 3. **הגדרת "עילת תביעה" ו"סיפור מעשה" לעניין שינוי כתב תביעה והתיישנות:** * **עמדת הנתבעת:** הנתבעת טענה כי הטענות החדשות מהוות "עילות חדשות" שאינן קשורות ל"סיפור המעשה" המקורי, ולכן התיישנו. נטען כי העילה הראשונה (בדיקת נשאות בקרב בני משפחה בריאים) שונה מהעילה המקורית (אי דיווח למשרד הבריאות), וכי העילה השנייה (רשלנות הצוות הרפואי הקהילתי) מכוונת לאורגן שונה לחלוטין מקופ"ח. * **עמדת התובעים:** התובעים לא חלקו באופן מלא על כך שהטענה השנייה מהווה עילה חדשה, אך טענו כי היא עדיין לא התיישנה. לגבי הטענה הראשונה, טענו כי היא אינה חורגת מגבולות טענת המקור, אלא מהווה חידוד או פירוט של אותה מסכת עובדתית ואותו מחדל. * **החלטת בית המשפט:** בית המשפט אינו מכריע ישירות בשאלה האם מדובר בעילות חדשות, אך בכך שהוא מותיר את שאלת ההתיישנות להליך העיקרי, הוא למעשה מאפשר לתובעים להציג את טענותיהם החדשות, גם אם הן נתפסות כ"עילות חדשות" על ידי הנתבעת. ההחלטה מכירה בכך שהגבול בין "עילה חדשה" לבין הרחבה או פירוט של עילה קיימת עשוי להיות דק, וכי לעיתים, על מנת למנוע עיוות דין, יש לאפשר את הרחבת חזית הדיון. * **הדגשה:** בית המשפט מדגיש כי שתי הטענות החדשות (אי הכללת המוטציות כבדיקת סקר ואי מתן ייעוץ גנטי) קשורות, על פי הנטען, לתוצאות המחקרים שביצע המכון הגנטי. קשר עובדתי זה, גם אם לא מדובר ב"סיפור מעשה" זהה לחלוטין, עשוי להצדיק הכלה במסגרת התיקון. 4. **שאלת "קצה החוט" והתגבשות עילת התביעה:** * **טענת התובעים:** עילת התביעה התגבשה רק בשנת 2019 עם אבחון המחלה אצל הקטין, שכן רק אז התקיים "קצה חוט" המאפשר לקשור בין הנזק (מחלתו) לבין ההתרשלות הנטענת (אי הכללת הבדיקה ואי אבחון הקטין). * **טענת הנתבעת:** התביעה התיישנה, שכן כבר בסמוך לאחר הלידה (2015-2016) היו בידי התובעים יותר מ"קצה חוט" – חשד לעיכוב התפתחותי, הפניה לגנטיקה, ייעוץ גנטי, בקשה לבדיקות גנטיות, ואף קבלת גמלת ילד נכה. * **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט אינו מכריע בשלב זה בשאלה מתי התגבש "קצה החוט" או מועד גילוי הנזק, ומותיר זאת להליך העיקרי. זאת, כאמור, בשל הצורך בבירור עובדתי של התהליך הרפואי שעברו התובעים והקטין. 5. **פסיקת הוצאות:** * **החלטה:** התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪. * **נימוק (משתמע):** על אף שהבקשה לתיקון התקבלה, בית המשפט מצא לנכון לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת, ככל הנראה לאור הצורך בהגשת התנגדות, תגובות, השתתפות בדיון, והעובדה שהתיקון אמנם התקבל, אך בטענות ההתיישנות שעלתה יש יסוד מסוים, מה שהצדיק את התנגדות הנתבעת. **סיכום:** ההחלטה מדגימה את הנטייה הגמישה של בתי המשפט, במיוחד בשלבים מוקדמים של ההליך, לאפשר תיקוני כתבי טענות וצירוף חוות דעת חדשות, גם כאשר הנתבעת מעלה טענות התיישנות. בית המשפט שם דגש על הצורך בבירור עובדתי מעמיק של שאלות מורכבות כגון מועד גילוי הנזק ו"קצה החוט", ואינו רואה בטענות ההתיישנות משום מחסום דיוני אוטומטי בשלבים אלו. פסיקת הוצאות לטובת הנתבעת במקרה זה משקפת איזון בין קבלת הבקשה לבין ההכרה בטענותיה ובמשאבים שהושקעו בהתנגדותה.