עש"א 2016/09

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס למחלוקת על זכויות קניין בבית משותף. המערערת מבקשת להרחיב את דירתה על ידי פלישה לרכושם המשותף של המשיבים. למשיבים זכויות חכירה בדירותיהם וברכוש המשותף. ממצאי המפקח, שהתבססו על חקירות עדים והסכמים, קבעו כי זכויות הקניין של המשיבים נפגעו על ידי הבנייה הרצויה של המערער. מסקנתו המשפטית של הממונה, שהתבססה על ממצאים אלה, צידדה במשיבים. פסק הדין בערעור, שניתן בהעדר הצדדים, מסכים עם החלטת הממונה ומספק הנמקה מקיפה. הוא מתייחס לחוקים הרלוונטיים, לרבות חוק המקרקעין וחוק החוזים, תוך הדגשת חשיבות ההגנה על זכויות קניין, במיוחד בתחום הנדל"ן. כמו כן מוזכרת פסק הדין בעניין רוקר, התומך בהגנה על זכויות קניין וקובע קווים מנחים מתי בתי המשפט יכולים להגביל את מימושן של זכויות אלה. במקרה דנן, נדחות טענות המערערת כי המשיבים פועלים בחוסר תום לב וכי יש לפגוע בזכויותיהם הקנייניות לטובת האינטרסים של המערערת. זכותם של המשיבים להשכיר את דירותיהם ואת קנייניהם המשותפים היא זכות יסוד שלא ניתן לפגוע בה. זאת ועוד, הסכמת המשיבים בעבר לבנייה דומה על ידי שכנים אחרים אינה מחייבת אותם לאפשר את הרחבתה של המערערת. פסק הדין מדגיש כי יש להקפיד על פגיעה בזכות הקניין ולפיכך לפסוק לטובת המשיבים. משכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.