ע"פ 6559/23

תקציר

בתיק הערעור שנדון החליט בית המשפט לקבל את הערעור שהגישה המדינה, שטענה כי עונשו של בית משפט קמא חרג באופן משמעותי ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות נשק. בית המשפט המחוזי גזר על המשיבים באופן עקבי את מדיניות הענישה הרלוונטית להחזקה, נשיאה והובלה של נשק – בדרך כלל 30 עד 42 חודשי מאסר. עם זאת, מדובר בנסיבות חמורות יותר, כאשר המשיבים הודו לא רק בהחזקת נשק חם אלא גם בנשיאתו בכוונה לירות אש חיה במסגרת תקיפה מתוכננת נגד אויב לא ידוע. מדובר בקשירת קשר לביצוע פשע חמור, עבירה שהעונש עליה הוא עד שבע שנות מאסר לפי סעיף 499 לחוק העונשין. בית המשפט הדגיש את אופייה הפלילי החמור של קשירת הקשר, הנחשבת לעבירה עצמאית בשילוב עם החזקת נשק, והדגיש את הסיכון הממשי הנשקף ממעשים אלה לשלום הציבור ולטוהר חיי האדם. נוכח חומרת כוונותיהם של המשיבים ותכניתם הקונקרטית לנשק חם, קבע בית המשפט כי העונשים שהוטל על בית המשפט המחוזי אינם מספיקים. לפיכך הציעה ערכאת הערעור להחמיר את עונשם של המשיבים, חסארמה, טיטי ובדראן, ל-54 חודשי מאסר כל אחד, תוך הכרה בכך כתיקון הכרחי שישקף את חומרת מעשיהם. ההחלטה נועדה להדגיש את חומרת ההכנה והקשירת קשר לביצוע מעשי אלימות משמעותיים באמצעות נשק חם, ולחזור על תפקידו של בית המשפט בקיום עונשים מחמירים להגנה על ערכים חברתיים כגון חיים ובטיחות. כל השופטים, לרבות י' עמית וד' מינץ, הסכימו עם החלטתו של השופט א' שטיין מיום 2.6.2024.