ה"פ 11286-07-10

תקציר

העותר הגיש תביעה כנגד המשיב, בטענה כי ברשלנות המשיב בנה העותר על קרקע שאינה שייכת לו. המשיב טען כי מדובר בטענה מיושנת, דבר שהעותר הכחיש, וקבע כי העובדות עליהן התבססה התביעה התגלו רק לאחרונה. השופטת הסכימה עם המשיב כי התביעה אכן התיישנה, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז קמה עילת התביעה, וכלל הגילוי המאוחר לא חל במקרה זה. יתר על כן, השופט קבע כי לא ניתן להטיל על המשיבה אחריות להצהרת העותרת כי היא הבעלים של הקרקע הנדונה, שכן המשיב הוא גוף תכנון, ולא סמכות משפטית בנושא בעלות בקרקע. העותרת לא הוכיחה כי המשיבה פעלה שלא כדין או ברשלנות, ולמעשה, העותרת היא זו שהחזיקה בכל המידע על הבעלות המפוקפקת והצהירה על עצמה כבעלים. לפיכך, דחה השופט את התביעה הן מטעמים טכניים והן מטעמים לגופו של עניין, והורה לעותר לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, בתוספת שכר טרחת עורך דין, הצמוד למועד התשלום.