ו"ע 2917-11-14

תקציר

הדיון נסוב סביב חלקת מקרקעין שנרכשה על ידי המערערים בשנת 1991 ויועדה כמלאי עסקי. בשנת 1994 ביקשו המערערים לשנות את ייעוד הקרקע לקניין קבוע, הצעה שנדחתה על ידי פקיד השומה, אשר הציע הצעה שכנגד. המערערים לא קיבלו את ההצעה שכנגד וייעוד הקרקע נותר על כנו. בשנת 2002 חידשו המערערים, באמצעות בא כוחם, את בקשתם לשינוי ייעוד והגיעו להסכם שומה עם המשיב, לפיו פקיד השומה הסכים ל"שינוי ייעוד" הקרקע ממלאי עסקי לרכוש קבוע. עוד נקבע בהסכם כי המערערים ישלמו 580,000 ₪ מסים, כולל המס בגין שינוי הייעוד. המשיב טען כי הסכם השומה משנת 2002 נועד לתקן את דיווחי החברה ולא היווה הסכמה לשינוי ייעוד הקרקע. השופט פתח בהתוויית המסגרת המשפטית, תוך הדגשת הרלוונטיות של סעיף 85 לפקודת מס הכנסה, העוסק בשינוי ייעוד נכס. לאחר מכן פנה השופט לפרש את הסכם השומה משנת 2002, בהתחשב בלשונו ובנסיבות חתימתו. השופט הגיע למסקנה כי ההסכם מצביע על הסכמת פקיד השומה לשינוי ייעוד הקרקע, שכן המונח "שינוי ייעוד" הוזכר מספר פעמים בהסכם. זאת ועוד, נסיבות כריתת ההסכם, לרבות המשא ומתן והתנהגות הצדדים טרם חתימתו ולאחריו, תמכו בפרשנותם של המערערים. השופטת התייחסה גם לאינטרס ההסתמכות של המערערים, וציינה כי הם פעלו מתוך הבנה כי ההסכם כרוך בשינוי ייעוד, תשלום מיסים בהתאם ותכנון החלטותיהם העסקיות סביב הבנה זו. בנוסף, התייחסה השופטת לטענת המשיב בדבר תיקון השומות למכירת שתי חלקות קרקע (מגרשים 205 ו-206). השופט קבע כי מאחר שהסכם השומה משנת 2002 התפרש כשינוי ייעוד, אין צורך לתקן את השומות. עם זאת, השופט דן בסוגיה והגיע למסקנה כי למשיב לא הייתה עילה לתקן את השומות, שכן הן הוצאו לאחר בדיקה מעמיקה ולא סיפקה כל הצדקה לפתיחתן מחדש. לסיכום, קיבל השופט את הערעורים וקבע כי יש לקבוע את מועד רכישת הקרקע ליום 31.12.2000, מועד שינוי הייעוד. המשיב חויב להוציא שומות חדשות למגרשים שלא נמכרו בתוך 30 יום, המשקפים את מועד הרכישה החדש. כמו כן, חויב המשיב לשלם לכל מערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. ההחלטה התקבלה פה אחד בקרב חברי הוועדה.