ע"א 11183/04

תקציר

בפרשת דלאל ציונה נ' לא ידוע, המערערת, שנפצעה בתאונת דרכים בשנת 2002, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין גובה הפיצויים שנפסקו לה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט המחוזי פסק לגב' ציונה פיצוי בגין נזק לא ממוני, הפסד השתכרות, סיעוד, הוצאות רפואיות, דיור וניידות, וכן הורה על ניכוי הטבות שהתקבלו מצדדים שלישיים ומהמועצה לביטחון לאומי. הן המערערת והן המשיבים (הנתבעים) הגישו ערעורים על שיקולי בית המשפט המחוזי והחלטותיו בעניין גובה הפיצוי. שופט בית המשפט העליון ריבלין, לאחר שבחן את הראיות והטענות, מצא כי מרבית הטענות שהוצגו על ידי הצדדים חסרות שחר. הסכומים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי נמצאו סבירים ומבוססים על חישובים מדויקים ונסיבות פרטניות. השופט ריבלין קבע כי יש לשקול את הפחתת תוחלת החיים, שאומצה על ידי בית המשפט המחוזי על סמך חוות דעת מומחים, בקביעת הפיצוי. מקדם ההיוון ששימש את בית המשפט המחוזי תוקן, שכן הוא לא שיקף נאמנה את תוחלת החיים של המערערת. השופט הסכים עם הפיצוי החודשי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי בגין סיוע לזולת, ומצא אותו סביר ופרטני, וכן קבע כי יש להוסיף ריבית להטבות המל"ל שנוכו מהפיצוי. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והערעור שכנגד התקבל בשני המובנים האמורים. החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים אושרה ברובה, ושני הצדדים יישאו בהוצאותיהם. לפסק דין זה הצטרפו השופטים גרוניס ורובינשטיין.