עמ"נ 8625-04-23

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על הטלת ארנונה על חדרי חשמל, ממירים ושנאים הקשורים למערכות סולאריות. הסמכות להטיל מסים כאלה ניתנת בחוק הסדרים כלכליים של המדינה, המפרט גם את סוגי הנכסים החייבים במס ואת שיטות החישוב. לרשות המקומית שיקול דעת בסיווג וסיווג משנה של נכסים, אך עליה להקפיד על הסיווגים העיקריים הנתונים. בית המשפט מצא כי התקנות הרלוונטיות מגדירות באופן ברור מערכות סולאריות ככוללות את המתקנים האמורים, שהם חלק בלתי נפרד מתהליך ייצור החשמל. למרות שמתקנים אלה יכולים ליפול בדלילות תחת הסיווג של "משרדים, שירותים ומסחר", לפרש את התקנות כפשוטן ובהתחשב בכוונת המחוקק מאחורי הקלה על אתרי ייצור אנרגיה סולארית, בית המשפט הגיע למסקנה כי יש למסות אותם כחלק מהמערכת הסולארית. פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם המטרות הסביבתיות של עידוד ייצור אנרגיה ירוקה. כמו כן, בית המשפט אישר את החלטת ועדת הערר כמפורטת ומנומקת היטב, ודחה טענות בדבר פגמים פרוצדורליים. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיבים.