ת"א 33959-02-18

תקציר

מדובר בתביעה בגין ליקויי בניה בבית משותף שנבנה במסגרת תמ"א 38. התובעים, דיירי הבית המשותף, תבעו את היזמים (המוכר) בגין ליקויים בשטחים הציבוריים של הבניין, ותבעו שכר טרחה בסך 1,500,000 ₪. הצד השלישי הוא הקבלן המבצע והצד הרביעי הוא ספק אבני החיפוי. המחלוקות העיקריות הן על קיומם של הפגמים ועל אחריות הצדדים. התובעים סירבו לאפשר לנתבעים ולצד השלישי לתקן את הליקויים, ודרשו סעד כספי. הנתבעים והצד השלישי טענו כי חוק מכר דירות מחייב לתקן את הליקויים ולא לפצות אותם כספית. בית המשפט בחן כל פגם בנפרד ובפרוטרוט, וקבע כי מרבית הפגמים להם טענו התובעים נדחו בשל חוסר ראיות או סיבתיות. בית המשפט מצא כי התובעים לא פעלו בתום לב, ולא פיקחו על עבודות הבנייה, דבר שגרם לסיבוכים והוצאות מיותרות. בית המשפט קבע כי על הנתבעים והצד השלישי לתקן את הפגמים שנמצאו בפסק הדין, ודחה את תביעת התובעים לסעד כספי. בית המשפט הורה כי התיקונים יפוקחו על ידי המומחה שמונה על ידי בית המשפט, וכל צד יוכל למנות מפקח משלו על חשבונו. באשר לחיפוי הקירות והעמודים בקומת הקרקע, קבע בית המשפט כי התובעים לא הוכיחו כי מדובר בפגם או בסטייה מהתוכניות ומהתחייבויות הנתבעים, ועל כן נדחתה טענה זו. אשר לאיטום הגג, קיבל בית המשפט את גרסת התובעים והורה לצד השלישי לתקנה. באשר להתמודדות מעקה הגג, קבע בית המשפט כי הוא קשור לסוגיית החיפוי, ויידון יחד איתו. באשר לריצוף המשולב באזורי הפיתוח, מצא בית המשפט כי התובעים לא הביאו ראיות למצב הריצוף בעת המסירה, והיו ראיות לכך שכלים כבדים גרמו נזק לריצוף לאחר המסירה. עם זאת, בית המשפט הורה לצד השלישי לתקן את האבנים הבולטות, למרות היעדר הוכחות, כדי להבטיח את שלומם של הדיירים. באשר למרזב מי הגשמים, קבע בית המשפט כי גרסת התובעים לליקוי ולקשר שלו לנתבעים לא הוכחה, שכן התובעים ביקשו ואישרו שינוי בתכנון במהלך הבנייה. לפיכך, טענה זו נדחתה. באשר לריווח במתקן החניה המכאני, מצא בית המשפט כי הליקוי כבר תוקן על ידי הקבלן, וטענות התובעים נדחו. בית המשפט הדגיש כי התנהלות התובעים הייתה בלתי סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק מכר דירות, והורה לנתבעים ולצד השלישי לתקן את הליקויים שנמצאו, במקום לשלם פיצוי כספי.