ת"א 36190-05-13

תקציר

התובע, יליד 1948, תבע בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה בשנת 2012. אין מחלוקת לגבי אחריות או כיסוי ביטוחי; המחלוקת היא על גובה הנזקים. הנכות הצמיתה של התובע עקב התאונה היא 85% בתחום הנפשי ו-5% בתחום האורתופדי. התובע סובל גם ממחלות שונות שאינן קשורות לתאונות. המחלוקת העיקרית נוגעת לנכות הנפשית שנגרמה כתוצאה מהתאונה ולתוחלת החיים של התובע. התובע לא העיד אלא הגיש תצהיר. אשתו העידה על מצבו לאחר התאונה, וציינה כי הוא זקוק להשגחה מתמדת ולעזרה בצרכים בסיסיים. היא גם הזכירה מקרה קודם, כשמונה שנים לפני התאונה, כשמצאה אותו "בגינה ללא בגדים". הנאשם טען כי אירוע זה ותסמינים נוספים מעידים על מצב נפשי קודם. בית המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים. ד"ר גונן, פסיכיאטר במקצועו, בדק את התובע פעמיים והגיע למסקנה כי הוא סובל מהפרעה אורגנית באישיות ובהתנהגות, שגרמה לנכות תפקודית. עוד ציין ד"ר גונן כי מצבו של התובע אינו יציב והוא עלול להזדקק להשגחה או לאשפוז במפתיע. באשר למצב הנפשי הקודם, סבר ד"ר גונן כי התובע סובל מנטייה פסיכוטית, והתאונה גרמה לפסיכוזה של ממש. בית המשפט בחן בקפידה את תמליל חקירתה הנגדית של האישה ומצא כי היא לא בהכרח אישרה את האירוע של מציאת התובעת ללא בגדים, ולכן תצהירה לא היה בהכרח מוגזם. גם אם האירוע התרחש, בית המשפט לא שוכנע כי הוא נגרם בשל בעיה נפשית אלא בשל חסימת ריאות חמורה של התובע. מומחה האורתופדיה מטעם התובע, פרופ' מושיוב, קבע כי נכותו לצמיתות עקב התאונה עומדת על 5%. מומחה אף אוזן גרון, פרופ' אופיר, לא מצא עדות לטינטון או סחרחורת. מומחה נוסף, ד"ר אשרוב, מומחה לרפואה פנימית, בדק את תוחלת החיים של התובע. לדבריו, תוחלת חייו של התובע, בהתחשב במחלתו, התקצרה בכעשר שנים. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הוא קוצר עוד יותר בשנתיים בשל בעיות נפשיות שנגרמו כתוצאה מהתאונה. עם זאת, המתודולוגיה של ד"ר אשרוב הייתה פגומה, שכן הוא השווה את תוחלת החיים של התובע לזו של אדם בריא ולא של אדם באותו גיל ומוצא אתני. בית המשפט מצא כי שימוש בנתוני תוחלת החיים הסטטיסטיים יוביל לחישוב לא מדויק במקרה זה. במקום זאת, הציע השופט להגיש שתי חוות דעת: אחת של מומחה רפואי הקובעת את הקיצור המוחלט של תוחלת החיים בשל מחלתו של התובע והשנייה של סטטיסטיקאי. בית המשפט פסק לתובע 291,402 ₪ כפיצוי חד פעמי בגין נזקי עבר, לרבות נזקים לא ממוניים, ו-6,100 ₪ לחודש בגין נזקים עתידיים, לרבות הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. גם פיצויי העבר והעתיד קוזזו מהקצבאות שהתובע קיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי. הסכום הכולל היה אמור להיות משולם על ידי הנתבעים, בצירוף שכר טרחת עורכי דין, הוצאות משפט וריבית. כמו כן נקבעו תשלומים תקופתיים בסך 24,400 ₪ כל ארבעה חודשים, החל מיום 1.12.2018 ועד סוף חיי התובע.