ת"א 20473-07-11

תקציר

התובעים, שבבעלותם מחצית מהזכויות בנכס, עתרו לפינוי הנתבעים. הנתבעים הם אלמנתו של הדייר המקורי, ובנה וכלתה, המתגוררים בנכס ומנהלים בו לכאורה עסק. התובעים טענו כי הנתבעים לא שילמו דמי שכירות משנת 2007, הפרו את הסכם השכירות בכך שניהלו עסק מהנכס, התנכלו לשכנים וביצעו בנייה ללא רשות. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי לתובעים אין זכות לדרוש פינוי, כי הם דיירים מוגנים וכי שכר טרחתם בתיק אחר קוזז כנגד דמי השכירות. בית המשפט מצא כי לתובעים, כבעלים חלקיים, עומדת הזכות לבקש פינוי. עוד נמצא כי הנתבעים 2 ו-3 אינם דיירים מוגנים ולא שילמו דמי שכירות משנת 2007. בנוסף, הם ניהלו עסק מהנכס, בניגוד להסכם השכירות. עם זאת, הטענה כי הנתבעים התנכלו לשכנים ובנו תוספות ללא היתר לא הוכחה דיה. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימת עילה לפינוי הנתבעים בשל אי תשלום דמי שכירות והפרת הסכם השכירות. אולם, היא הפעילה את שיקול דעתה לסרב לפנות את הנתבעת 1, האלמנה, מפאת גילה ונסיבותיה, ואפשרה לה להישאר בנכס בתנאי שהנתבעים 2 ו-3 יתפנו וישלמו את דמי השכירות והפיצויים לתובעים. אם תנאים אלה לא יתקיימו, יהיה על נאשם 1 לפנות גם את הנכס. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחה.