בשג"צ 2044/06

תקציר

אסיר המרצה עונש של 17 שנות מאסר הגיש עתירות רבות נגד שירות בתי הסוהר ובכיריו, בטענה להיעדר טיפול רפואי ולפגיעה מכוונת. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו, והוביל אותו להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט. הרשם נעתר חלקית לבקשתו לפטור מאגרות בית המשפט, וקבע אותן על 250 שקל במקום 415 שקל, בשל מצבו הכלכלי. האסיר ערער על החלטה זו, בטענה שאינו יכול להרשות לעצמו אפילו את התשלום המופחת. בית המשפט דחה את ערעורו, הכיר בקשייויו הכלכליים אך ציין את סיכויי ההצלחה החלשים של בקשתו למתן רשות ערעור. על פי התקנות, פטור ניתן אם המבקש נקלע לקשיים כלכליים ולתביעתו יש עילה סבירה. בעוד מצבו הכלכלי של האסיר הצדיק הקלה מסוימת, הסיכוי הנמוך להצלחת בקשתו גרם לכך שפטור מלא עלול לעודד הליכים חסרי תוחלת. לפיכך, אישר בית המשפט את החלטת הרשם, תוך איזון בין זכותו לעשיית צדק לבין האינטרס הציבורי במניעת הליכים משפטיים מיותרים. החלטה זו משקפת את ההתחשבות הקפדנית באילוצים הכספיים של האסיר ואת הצורך להגן על מערכת המשפט מפני עומס בערעורים בלתי סבירים.