עת"מ 2111/09

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב פרשנותו של סעיף 12.4 לתכנית מתאר מפורטת מס' 2769, שעניינו הקצאת 80 מקומות חניה לתושבי האזור הסובב את מתחם בארי-נהרדעא בתל אביב. העותרים, תושבי המקום, טוענים כי הסעיף קובע הקצאת שטחים אלה בחינם, ואילו המשיבים, הכוללים את עיריית תל אביב ויזם הפרויקט, טוענים כי יש להקצות את החללים תמורת תשלום. כן העלו המשיבים כנגד העותרים טענת שיהוי, אשר נדחתה על ידי בית המשפט. בית המשפט בחן את לשון הסעיף, את תכלית התכנית ואת כוונותיו של הגוף המחוקק. נמצא כי המונח "הקצאה" בסעיף אינו מרמז על תמורה, וכאשר המחוקק התכוון למכירה או לחכירה, הוא השתמש במונחים אלה במפורש. בנוסף, בית המשפט שקל את ההקשר בו הוכנס הסעיף, שנועד לפצות את תושבי השכונה על אובדן מקומות חניה עקב הקמת המתחם, והגיע למסקנה כי ההקצאה צריכה להיות ללא תשלום. זאת ועוד, בית המשפט לא השתכנע מטענות המשיבים שהתבססו על החלטה כביכול שניתנה בישיבה שהתקיימה בשנת 2003, שכן פרוטוקול ישיבה זו היה חסר אמינות ולא נחשב להחלטה רשמית. בית המשפט התייחס גם לחששותה של המשיבה מס' 5, נציגת הפרויקט, מפני קבוצת הדיירים הבלתי מוגדרת שייהנו ממקומות החניה הפנויים, אך נקבע כי אין בפסק דין זה כדי לפגוע בזכויותיהם של דיירי הפרויקט. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת העותרים וקבע כי תושבי השטח המוגדר זכאים להקצאת 80 מקומות חניה ללא עלות, לפי סעיף 12.4 לתכנית המתאר. המשיבים חויבו לשלם את הוצאות העותרים, כאשר כל קבוצת משיבים תשלם סכום קצוב.