ע"א 1810/06

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין מלווה, המערערת, לבין אשת הלווה, המשיב, על הלוואה שלא נפרעה והסכמים שנחתמו ביניהם. השאלה המרכזית היא האם המשיבה פרעה את ההלוואה בהתאם להסכם מיום 19.6.97, שלטענת המשיבה פרעה את חובה. המערערת טוענת כי ההסכם נכרת וכי המשיב לא פרע את מלוא ההלוואה. מנהל ההוצאה לפועל פסק לטובת המשיב, קיבל את גרסתה לאירועים ואת טענתה "פרעתי" - בקשה לסעד על בסיס פירעון - והורה למערערת להשיב את הכספים שגבתה מהמשיב באמצעות הצמדת שכר. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי ל-HOEO אין סמכות לקבוע את תוקפו של ההסכם והפרתו, וכי ההחלטה שגויה. המשיב טען, מנגד, כי אין להתערב בהחלטת ה-HOEO, שכן היא מבוססת על הערכות מהימנות וראיות. בית המשפט מצא כי היה על ה-HOEO להתייחס תחילה לטענתו של המערער בדבר סמכותו לדון בתיק, מה גם שהיא הועלתה בהזדמנות הראשונה, וכי הימנעותו מלעשות כן חייבה את קבלת הערעור והחזרת התיק להכרעה בסוגיה זו. משכך, ביטל בית המשפט את החלטות ה-HOEO והורה לכל צד לשאת בהוצאותיו. מפסק דין זה משתמע, אפוא, כי על ה-HOEO לברר תחילה האם יש לו סמכות לדון בתביעת ה"פרעתי" בטרם ימשיך בהכרעה לגופו של עניין.