עת"מ 336/08

תקציר

העותרת מפעילה עסק של מכירת חלקי חילוף משומשים וסחר בכלי רכב לאחר תאונות בעיר נשר, שלגביהן היא זקוקה לרישיון. העותרת הגישה בקשה לרישיון עסק לעיריית נשר, אך התהליך היה ארוך ומורכב בשל דרישות ותנאים שונים שקבעה העירייה, בעיקר בכל הנוגע לגידור וקירוי חלק ממגרש העסקים. העותרת הגישה עתירות מנהליות רבות ועררים על דרישות העירייה, בטענה כי זכותה להפעיל את העסק מעוגנת בחוק היסוד וכי דרישות העירייה נעדרות בסיס משפטי. המחלוקת העיקרית הייתה על התנאי לגג כשבע מאות מ"ר מהמגרש, שלטענת העותר אינו כדאי כלכלית ואין לו הצדקה משפטית. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי התנאים סבירים ונחוצים לשמירה על חזות העיר ולעמידה בסטנדרטים סביבתיים. השופטת פסקה לטובתה של העותרת וקיבלה את טענתה כי דרישות העירייה לגידור וקירוי אינן תנאים תקפים מבחינה משפטית למתן רישיון העסק. השופט הדגיש כי חופש העיסוק הוא זכות יסוד וכי המשיבים אינם יכולים לשאת ולתת עם העותר על תנאים שאין להם סמכות חוקית להטיל. יתר על כן, השופט מצא כי המשיבים לא מילאו את חובתם לכבד את חופש העיסוק של העותרת ופעלו באופן בלתי ראוי לאורך כל הליך הרישוי. השופט ציין כי שיקול דעתם של המשיבים במקרה זה לא הופעל כראוי וכי נימוקיהם לסירוב הרישיון לא התבססו על עילות משפטיות תקפות הנוגעות לתכנון העיר או להגנת הסביבה. בנוסף, דחתה השופטת את טענת המשיבים לחוסר תום לב מצד העותר, בקובעה כי הסכמת העותר לתנאים הבלתי חוקיים אינה יכולה להיחשב כאמיתית. השופט הורה למשיבים להעניק לעותר רישיון עסק ללא תנאי קירוי אלא בתנאים נוספים הנוגעים להסדרי תנועה וגידור, אם יידרש על ידי המשטרה. כמו כן חויבה העירייה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 25 אלף שקל. פסק הדין הדגיש את חשיבותם של סדרי הדין ואת המגבלות על שיקול הדעת של הרשויות המנהליות בהליכי הרישוי, ובכך חיזק את עדיפותו של חופש העיסוק.