תמ"ש 32127-02-19

תקציר

התובעת, אישה גרושה, תבעה את בעלה לשעבר (הנתבע) בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בגין גביית הפרשי מזונות בסך 342,915 ₪, אותם לא שילמה הנתבעת במשך שנים רבות. התובעת נישאה לנתבע בשנת 1996 ונולדו לה ארבעה ילדים. בשנת 2002 החלו הליכי הגירושין של בני הזוג, שהסתיימו בצו בית משפט המחייב את הנתבע לשלם מזונות חודשיים. עם זאת, הנתבעת נמנעה באופן עקבי מביצוע תשלומים אלה. התובעת ביקשה לאכוף את דמי המזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי וההוצאה לפועל. הנתבע טען כי התובע ויתר על זכותה לתבוע מזונות משום שקיבלה תשלומים שונים, לרבות 90,000 ₪ מהוריו במסגרת הסכם פשרה. בנוסף, טענה הנתבעת כי בקשתה של התובעת התיישנה שכן הילדים כבר אינם קטינים וצרכיהם נענו. עוד טען הנתבע כי התובעת מעולם לא פנתה אליו ישירות לקבלת דמי המזונות וכי חל שינוי נסיבות מהותי מאז הגירושין, לרבות העובדה שיש לו שלושה ילדים נוספים מנישואים חדשים. השופטת, עפרה גיא, פסקה לטובת התובעת אך התירה לה לגבות את דמי המזונות רק מאוקטובר 2006 ועד יולי 2016, שכן התביעה לתקופה שקדמה לכך לא הייתה מוצדקת. השופט גיא קבע כי זכותה של התובעת לתבוע מזונות לא בוטלה, והתשלומים שקיבלה אינם מהווים מזונות. כמו כן, השופטת קיבלה את נימוקי התובעת לשיהוי בתביעת המזונות, מתוך הבנה כי חששה מהנתבע האלים. באשר לטענת שינוי הנסיבות של הנתבע, ציין השופט גיא כי יש להתייחס לכך בבקשה נפרדת לבית המשפט המתאים. השופט הורה לנתבע לשלם לתובע את הוצאותיו, בסך 7,500 שקל, והתיר לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.