עמ"ה 530/04

תקציר

המערער, אריה דגן, ערער על השומות שהוציאה לו רשות המסים (המשיב) לשלוש שנות המס 1998–2000. דגן הוא יזם ואיש עסקים באילת, השולט במספר חברות. במקביל לחקירה זו, התגלו שלושה ערעורים נוספים הנוגעים לשומות שהוציא המשיב ומתייחסים לשנות מס אחרות. בית המשפט החליט לפסוק בכל ארבעת הערעורים במקביל, שכן ההחלטות הנדרשות בחלק מהסוגיות הושפעו ממכלול השומות בכל הערעורים. סוגיות השומה בערעור זה הן כדלקמן: א. ניכוי תשלומים ששולמו לעו"ד רון גזית בשנים 1999 ו-2000 כהוצאות. B. סכום ששילמה אמדר בשנת 1998 לכיסוי חוב מס הכנסה של דגן משנים קודמות. ג. הכנסות שלטענתו התקבלו על ידי דגן בשנת 1999 כדיבידנד מחברת מול הים בע"מ, עליה לא הצהיר בדו"ח השנתי שלו. ד. החלטת המשיב שלא להכיר בתשלום ששילם דגן לעו"ד שגב בשנת 2000 כהוצאה הניתנת לניכוי. E. הטבה לכאורה שקיבל דגן מאמדר בשנת 2000, שעניינה הענקת זכויות לדירת פנטהאוז באילת ומימון שיפוצה. פסקי הדין של בית המשפט הם כדלקמן: 1. באשר לשכר טרחתו של עו"ד גזית, הערעור נדחה. התשלומים ששולמו לגזית בשנים 1999 ו-2000 לא נבעו מהפקת הכנסותיו של דגן בשנות המס הנדונות. 2. לגבי "הטבת דירת פנטהאוז", הערעור מתקבל. הערכתו של המשיב נמצאה שגויה ולא ראויה, בהתחשב בשומות קודמות שניתנו ביחס לאותה הטבה. 3. באשר לתשלום חוב המס של דגן על ידי אמדר בשנת 1998, הערעור נדחה. התשלום מהווה הטבה שקיבל דגן מאמדר, ולכן מהווה הכנסה חייבת. 4. בסוגיית הדיבידנד מקניון מול הים בשנת 1999 נדחה הערעור. מלוא הסכום שדגן היה זכאי לו על פי החלטת החברה מהווה הכנסה חייבת. 5. ביחס לתשלומים ששילם דגן לעו"ד שגב בשנת 2000, הערעור מתקבל. התשלום מוכר כהוצאה מוכרת לניכוי שהוציא דגן בהפקת הכנסותיו. 6. אין חולק כי דגן זכאי לזיכוי ממס כתושב אילת, ועל כן הוא זכאי להטבות המס הקבועות בסעיף 11 לחוק אזור סחר חופשי אילת (פטורים והחזרי מס), ככל שנקבעו בו.