עמ"נ 15390-07-23

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את הערר, תוך שהוא מסכים עם החלטת ועדת הערר כי המערערים לא הוכיחו קיומו של פוטנציאל תכנוני בר פיצוי, כנדרש בסעיף 197 לחוק התכנון והבניה, בשל אי קיום התנאים שנקבעו בפסק דין דליה דליה. על פי פסק הדין, התכנית הנדונה, פט/16/2000, לא הגיעה לשלב ההפקדה, שהוא תנאי הכרחי, וממילא הייתה מניעה נראית לעין לאישורה. לפיכך, לא ניתן לומר כי הייתה פעולה תכנונית קונקרטית ומסתברת שביססה את הפוטנציאל התכנוני שאבד לכאורה. בנוסף, בחן השופט האם קיים "דבר נוסף" המצדיק קיומו של פוטנציאל תכנוני ומצא כי התנאים הרבים שנקבעו להפקדת התוכנית, שלא התקיימו, היוו מכשול ממשי לאישורה. השופט דחה גם טענות נוספות שהעלו המערערים, ובהן הטענה כי ועדת הערר לא הייתה צריכה לשנות את החלטתה הקודמת בעניין גנני בשל חלוף הזמן, והורה למערערים לשלם לוועדה המקומית 80,000 ₪ כל אחד הוצאות ושכר טרחת עורך דין.