ע"פ 21/14

תקציר

המדינה ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שגזר על משיב יליד 1994 12 חודשי מאסר בגין שורה של עבירות, בהן שוד קשישה, החזקת סכין ופריצה. המדינה טענה כי גזר הדין קל מדי ולא הציב בראש סדר העדיפויות הרתעה, מניעה ותגמול. המערער ביקש להחמיר בעונש. המשיב, לעומת זאת, הדגיש את גילו הצעיר בעת ביצוע עבירת השוד וביקש חמלה. בית המשפט העליון, לאחר ששקל את חומרת העבירות, השפעתן על הנפגע והצורך בשיקום, החליט להחמיר את העונש לעשרים חודשי מאסר. בית המשפט הדגיש את אכזריותה ורמתה המוסרית הנמוכה של עבירת השוד, את העבירות הנוספות שביצע המשיב ואת היעדר חששו מהליכים פליליים. עוד צוין כי המשיב לא שיתף פעולה עם הניסיונות לשלבו בהליך שיקומי. בית המשפט הגיע למסקנה כי העונש המקורי לא שיקף את חומרת העבירות ולא הגן כראוי על הציבור ולכן החמיר את העונש, תוך השארת העונשים האחרים על כנם.