עמ"ש 1006/12

תקציר

מטרתה העיקרית של האמנה היא להבטיח את החזרתם המיידית של ילדים שהורחקו או הוחזקו שלא כדין, בהתאם לסעיף 1(א). סעיף 12 מורה על החזרתו המיידית של ילד אם הוא הוצא או הוחזק שלא כדין, כמתואר בסעיף 3, ואם נפתחו הליכים תוך שנה מיום הרחקתו או החזקתו. סעיף 3 קובע כי הרחקה או החזקה אינן חוקיות אם הן פוגעות בזכויות המשמורת של אדם או גוף, והזכויות האמורות מומשו בפועל או היו ממומשות אלמלא ההרחקה או השמירה. זכויות משמורת כוללות את הזכות לקבוע את מקום מגוריו של הילד ואינן מוגבלות לזכויות הוריות. הם יכולים להינתן גם להורים שאינם משמורנים עם הזכות לתת או למנוע הסכמה להוצאת הילד ממקום מגוריהם הרגיל, בתנאי שיש צו בית משפט, חוק או הסכם האוסרים על ההורה המשמורן להוציא את הילד ללא הסכמת ההורה שאינו משמורן. במקרה הנדון, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כערכאת ערעור, מצא כי לאב המשיב לא היו זכויות משמורת כפי שהוגדרו באמנה בעת הוצאת הילדים על ידי האם. החוק ההולנדי, הקובע במקרה זה, מעניק אחריות הורית בלעדית וזכויות משמורת לאם כאשר האב והאם אינם נשואים ואינם חולקים אחריות הורית משותפת. בעוד האב הגיש בקשה למשמורת משותפת, בקשה זו הייתה תלויה ועומדת בעת ההרחקה ולא שינתה את זכויות המשמורת הבלעדיות של האם. לפיכך, ההרחקה, אף שהפרה את זכויות הביקור של האב וצו בית משפט, לא היוותה הרחקה בלתי חוקית כהגדרתה באמנה. הערעור שהגישה האם התקבל אפוא, והחלטת בית משפט קמא התהפכה.