ה"פ 2212-08-14

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב בעלות על רכב, הרשום על שם המבקש. המבקשים טענו כי הרכב בבעלותם, והציגו ראיות שונות לתמיכה בתביעתם, לרבות הסכם רכישת הרכב, פוליסת הביטוח והרישום על שמם. עם זאת, המשיב טען כי הבעלות ברכב שייכת לגורם אחר, המכונה המשיב מס' 1. בית המשפט היה צריך לקבוע את משקלן של ראיות הרישום ולבחון את כל הראיות שהוגשו כדי להכריע מי הבעלים האמיתי של הרכב. השופט קבע כי רישום הבעלות, חשוב ככל שיהיה, אינו מהווה ראיה חותכת לבעלות אלא משמש ראיה אחת מני רבות שיש לשקול. עוד ציינו, כי נטל ההוכחה מוטל על המשיב, שכן הרכב רשום על שם המבקש, אך כמות הראיה הנדרשת פוחתת מאחר שחלק מהמידע מצוי לכאורה בידי המבקש. השופט בחן את הראיות שהוצגו ומצא כי המבקש לא הציג ראיות חיצוניות אובייקטיביות, כגון מסמכי בנק ועדויות של אנשי מפתח, שהיו יכולות לתמוך בטענתו. זאת ועוד, השופטת התייחסה ל"אותות מרמה", לרבות חובותיה הכספיים של המשיבה מס' 1 והמשך השימוש ברכב, והעבירה את נטל השכנוע אל המבקש. בשקלול מכלול הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי טענת המשיב סבירה יותר ומשכך קבע כי המשיב מס' 1 הוא הבעלים האמיתי של הרכב. משכך, דחה בית המשפט את תביעת המבקש, הורה על פתיחת הליכי הוצאה לפועל בקשר לרכב, ופסק למשיב מס' 2 הוצאות בסך 5,000 ₪.