ע"א 3109/22

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט את הערעור בהליך פשיטת רגל מבלי להידרש לתגובה על פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, בשל אי עמידה מהותית מצד המערער. מהותה של פשיטת רגל נתפסת כ"מתנת חינם" לחייבים להשיב לעצמם את היציבות הכלכלית, בתנאי שיפעלו בתום לב לאורך כל ההליך. המערערת לא עמדה בציפיות אלה, ובפרט בכך שלא המציאה לנושים אישורי מסירה של צו הכינוס ובכך חסמה את האפשרות להגיש תביעות חוב. בנוסף, המערער לא גילה באופן מלא מידע אודות נכסיו ומצבו הכלכלי, כגון מסמכים רלוונטיים ממס הכנסה או הוכחות לחובות תשלום. חרף טענותיו בדבר בעיות כספיות שראשיתן בביטול שיקים מסוימים, המערער לא הביא ראיות לניסיונות לגבות חובות אלה, ואף לא הסביר כראוי את גורל הכספים ממכירת חברה. זאת ועוד, אי התאמתו של המערער בדו"חות הכספיים, שכר טרחת עורך הדין והוצאותיו הגבוהות עמדו בניגוד להכנסותיו הנמוכות. בעודו מצוי בהליכי פשיטת רגל, נטל המערער והחזיר הלוואה, המהווה חוסר תום לב נוסף בכך שיצר חובות חדשים והעדיף לפרוע לנושה. בית המשפט מצא את התנהלותו של המערער בעייתית והצדיק את החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את ההליך. הערעור נדחה על הסף, ובהינתן ההקשר הפרוצדורלי לא חויבו בהוצאות.