ע"ע 37703-09-14

תקציר

פסק הדין המדובר מהווה ניצחון חלקי למשיב, אשר הצליח לתבוע פיצויים מהמבקשת בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בכך שפיטרה אותה בשל הריונה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הורה למבקש לפצות את המשיב בסך 35,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, 209.2 ₪ בגין הודעה מוקדמת ו-10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. המבקש ערער על פסק הדין ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדחתה על ידי בית המשפט. פסק דינו של בית הדין האזורי התבסס על הקביעה כי המבקשת לא הוכיחה שפיטורי המשיבה נבעו מתפקוד בלתי מספק, וכי המשיבה הוכיחה די הצורך כי מעשיה לא היו הסיבה לפיטוריה. בית הדין העדיף את גרסתה של המשיבה על פני זו של המבקשת והגיע למסקנה כי הפיטורים היו קשורים להריון. באשר לפיצויים, בית המשפט שקל את נסיבותיו של המשיב ואת מהות ההפרה, פסק 35,000 ₪ ללא הוכחת נזק, ובנוסף העניק למשיב הודעה מוקדמת והוצאות משפט. טיעוני המבקש לעיכוב ביצוע התמקדו בסיכויי הצלחת הערעור ובמצוקה כלכלית פוטנציאלית. לטענתם, שגה בית המשפט במסקנותיו המשפטיות, לרבות בידיעה על ההיריון ובהיעדר דיון ראוי. המשיב התנגד לבקשה, תוך שהוא מדגיש את עוצמת פסק דינו של בית הדין האזורי ואת חוסר יכולתה של המבקשת להשיב את הסכומים. בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק שערעור אינו מעכב את ביצוע פסק הדין. נמצא כי המבקש לא הוכיח די הצורך סיכויי הצלחה בערעור, במיוחד בכל הנוגע לקביעות העובדתיות. גם הפיצוי שנפסק נמצא סביר. בעוד שמאזן הנוחות העלה חששות, בית המשפט קבע כי אין בו כדי להצדיק עיכוב ביצוע, במיוחד בהתחשב בהשלכות הכספיות הזניחות. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, והוצאות הבקשה היו אמורות להישקל בהוצאות הכוללות שנפסקו.