עמ"נ 36022-03-21

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב אזרח ישראלי, המכונה המערער, ובן זוגם שאינו ישראלי, אשר עתרו לזכות לחיי משפחה משותפים בישראל. אמנם למערערת אכן יש זכות להינשא למי שיבחר, אך על בית המשפט להשתכנע כי הנישואין כנים ואמיתיים. במקרה זה, היו סתירות ואי דיוקים משמעותיים בראיונות שניתנו על ידי בני הזוג. למשל, בן הזוג הישראלי טען שאין להם חברים משותפים ושבן הזוג לא מכיר את הממליצים שלו, ואילו בן הזוג הלא ישראלי טען אחרת. בנוסף, בן הזוג הישראלי עזב את הארץ ללא בן זוגו במספר הזדמנויות, ופעם אחת אף לקח את ילדיו וגרושתו לטיול. עוד עולה מהראיונות כי בני הזוג בילו זמן מועט יחד ולא חלקו ידע בסיסי זה על חייו של זה. בית המשפט ציין כי הנישואין התרחשו זמן קצר לאחר גירושי המערער מאשתו הראשונה, מה שהוסיף לספקות לגבי כנות הקשר. גם בן הזוג שאינו ישראלי שהה בארץ באופן בלתי חוקי במשך שנים, מה שהפריע עוד יותר לעניינם. בסך הכל, הראיות שהוצגו שכנעו את בית המשפט כי מערכת היחסים נעדרת עומק וכנות. משכך, נדחה הערעור, ופסק הדין הקודם, שהורה על עזיבת המערער את הארץ, נותר על כנו. בית המשפט פסק גם הוצאות מוגברות בגין ההליך, נוכח שהותו הבלתי חוקית של המערער וחוסר כנותו בניהול ההליך. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, ובן הזוג שאינו ישראלי נצטווה לעזוב את הארץ עד למועד שנקבע.