פש"ר 8264/08

תקציר

בית המשפט העליון החזיר לבית המשפט המחוזי תיק של עסקת מקרקעין שנויה במחלוקת על מנת שיקבע האם המשיב נתן תמורה סבירה לנכס והאם הרכישה נעשתה בתום לב. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי העסקה אינה מענק פסול, אך בית המשפט העליון קבע כי נטל ההוכחה מוטל על המשיב. לאחר בחינה מחודשת מצא בית המשפט המחוזי כי המשיב לא עמד בנטל זה. ההחלטה המקורית מיום 11.3.2013 תבוטל, והעסקה להעברת הנכס מיום 27.11.2002 תיחשב כהענקה אסורה ולכן בטלה כנגד הנאמן. המשיב לא הצליח להביא ראיות משכנעות לחוב הנטען, והציג נתונים לא עקביים לגבי הסכום. זאת ועוד, עד המשיב, מר פרץ, מסר עדות סותרת באשר למקור הכספים שהועברו לחייב, ומעדותו של מר עובדיה עצמו עלה כי היה לו חלק פעיל בפעילות ההימורים של החייב, דבר המטיל ספק בתום לבו. בית המשפט גם מצא ספק בכך שהמשיבה לא ניהלה כל רישום של התשלומים, במיוחד בהתחשב בסכומים המשמעותיים הכרוכים בכך. בנוסף, טענת המשיב כי הנכס נרכש בתמורה יקרת ערך התערערה נוכח העובדה שהמחיר המוסכם היה נמוך משמעותית מערכו האמיתי של הנכס. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהלות המשיבה וחוסר יכולתה להביא ראיות משכנעות מעידים על חוסר תום לב ולא הצליחו לשכנע את בית המשפט בתוקפה של העסקה. משכך, העסקה הוגדרה כבטלה.