עמ"נ 31125-09-23

תקציר

בית הדין אישר את החלטת בית הדין לדחות את הערעור בעניין הארכת שהותו של עובד זר בישראל. היא שבה והזכירה כי עובדים זרים בענף הסיעוד בישראל מורשים לעבוד באופן זמני בלבד, והחריגים מוגבלים אך ורק לטעמים הומניטריים מיוחדים וחריגים הקשורים לצרכיו הייחודיים של המטופל. עניינו של המערער לא עמד במספר תנאי סף מהותיים, המחייבים על פי החוק, כדי להצדיק את הארכת שהותו של העובד. חרף טענות המערערים בדבר הקשיים בהחלפת המטפל הסיעודי בתקופת מלחמה ומצב החירום הנובע מכך, מצא בית המשפט כי אתגרים אלה כבר נצפו על פי הנהלים הקיימים ואינם מצדיקים הארכה משפטית. המשיב הדגיש את השהות הבלתי חוקית הממושכת של העובד וטען כי ניתן די זמן למציאת מחליף. חרף ההכרה בצרכיו הסיעודיים המורכבים של המערערת, הגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בסוגיות משותפות ואין בהן כדי להצדיק חריגה מהמסגרת החוקית. עם זאת, היא העניקה תקופת הסתגלות של שלושה חודשים לארגון עזיבתו של העובד, תוך הכרה בזמן שחלף מאז הגשת הערעור. פסק הדין, שניתן ללא נוכחות הצדדים, הותיר את צו הביניים על כנו עד ליום 10.3.2023 והורה שלא לשלם הוצאות, תוך החזרת ביטחונם של המערערים.