ת"א 22933-09-09

תקציר

השופט פותח וחוזר על פסיקה קודמת לפיה הכתבות המדוברות מהוות לשון הרע נגד התובעים. הנתבעים טענו למספר הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע, אותן עובר השופט לבחון. הראשון, המפורט בסעיף 13, מתייחס לפרסומים שנעשו במהלך הליכים שיפוטיים. השופט קובע כי הגנה זו אינה ישימה במקרה הנוכחי, שכן לא התקיים הליך משפטי בין התובעים לבין דל בנוגע לתוכנו של מכתב ההתראה ששלחה דל לתובעים. סעיפים 15 ו-16 לחוק איסור לשון הרע עוסקים בהגנת תום הלב, שעל הנתבעים להוכיח. כדי להפעיל הגנה זו, הפרסום צריך להוות הבעת דעה, שלדעת השופט אינה המקרה כאן. הקורא הסביר יבין את הכתבות כדיווח עובדתי על מכתב ההתראה, ולא כהבעת דעתו של הכתב. לכן, הגנה זו נכשלת. הגנה נוספת שנדונה היא סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, שלדעת השופט חל רק על הפרסום הראשון מיום 18.8.2009, שכן כותרתו של פרסום זה משקפת את רוח מכתב ההתראה. שני הפרסומים המאוחרים יותר אינם נהנים מהגנה זו. לאחר מכן השופט בוחן האם התובעים, כתאגידים, זכאים לפיצוי סטטוטורי על פי החוק, וקובע כי כן. אופי הפרסומים, המאשימים את התובעים במכירת מחשבים כחדשים, פוגע בבירור בפעילותם העסקית של התובעים ובשמם הטוב, ולפיכך מהווה נזק. בהתייחס לשאלת האחריות מסביר השופט כי על פי סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, כל מי שנושא באחריות אזרחית לפרסום מסוים עושה זאת ביחד ולחוד. זה כולל את האדם שהביא את ההודעה המכפישה לתקשורת, העורך, האדם שהחליט בפועל על הפרסום והאחראי על התקשורת. במקרה זה, נאשם 3 הוא העיתונאי שהכין את הפרסום, ואילו נאשמים 2 ו-5 הם המו"ל והעורכים של העיתון, בהתאמה. כולם נושאים באחריות לתוכן הפרסום. באשר לסעד טוענים הנתבעים כי התובעים כבר קיבלו פיצוי מדל ולכן אינם יכולים לקבל פיצוי נוסף. השופט מסכים כי מדובר בנושאים נפרדים ובפרסומים שונים המיוחסים לנתבעים שונים, ולכן ההסדר הקודם עם דל אינו רלוונטי למקרה הנוכחי. עם זאת, השופט קובע כי בית המשפט אינו מוסמך לתת התנצלות כתרופה. לבסוף, השופטת קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי יחיד בגין הפרסומים, שפגעו במוניטין של התובעים כרשת, ולא לפיצוי נפרד עבור כל פרסום וכל חברה ברשת. סכום הפיצוי נקבע על 40,000 ₪ עבור כל אחד מהפרסומים, ו-80,000 ₪ עבור שני הפרסומים המאוחרים יותר, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.