בג"צ 809/86

תקציר

העותרים שכרו חנות לניהול עסק למכירת צעצועי מין, תכשירים וספרות פורנוגרפית. הם הגישו בקשה לרישיון, וסיווגו את העסק כמוכר קלטות וידאו ומוצרי פלסטיק. לאחר שהתברר לה אופיו האמיתי של העסק, הורתה המועצה המקומית על סגירתו ודחתה את בקשת הרישיון, בנימוק של שיקולים חינוכיים וסדר ציבורי. העותרים ביקשו לבטל החלטה זו. עם זאת, בג"ץ קבע כי למועצה סמכות להגביל עסקים מסוימים, לרבות אלה של העותרים, מכוח צו המועצות המקומיות, המעניק שיקול דעת רחב למועצות מקומיות. בית המשפט מצא את חששותיה של המועצה מקרבת החנות לבתי ספר והשפעתה השלילית הפוטנציאלית על בני נוער סבירים ולגיטימיים. יתר על כן, חוסר גילוי הלב של העותרים ואי חוקיותם הפוטנציאלית מטילים ספק בניקיונם. עם זאת, בית המשפט לא ביסס את החלטתו על התנגדויות מקדמיות אלה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי החלטת המועצה תקפה, שכן היא מצויה בגדר סמכויותיה וסבירה, ולמועצות מקומיות סמכויות רחבות יותר מאשר לעיריות בכל הנוגע להגבלות עסקים. למרות שתגובת המועצה לא הייתה מפורטת, בית המשפט קיבל את נימוקיה החינוכיים והציבוריים ככנים ומבוססים. העתירה נדחתה והצו המותנה בוטל. כל צד היה אחראי להוצאותיו. השופט בך הדגיש כי פסק הדין התייחס ספציפית למקרה הנוכחי ולא התייחס לתרחישים היפותטיים.