ת"א 61343/05

תקציר

רשות הרישוי אחראית על רישוי כלי רכב בישראל, לרבות נגררים, ומחזיקה בסמכויות נרחבות לצורך כך. היא יכולה להאציל את סמכויותיה לגופים אחרים, כמו תחנות בדיקה, שבודקים כלי רכב ומנפיקים רישיונות מטעמה. הרשות גם מאשרת אבי טיפוס של כלי רכב ובוחנת כלי רכב ספציפיים מול אבות טיפוס אלה. כמו כן, על כלי הרכב לעמוד בדרישות משרד התחבורה וניתן לייצר אותם רק במפעלים מורשים. מכון התקנים הישראלי מאשר אבות טיפוס ומפקח על ייצור כלי רכב, אך תפקידו מוגבל לבדיקת כלי רכב בודדים מול אבות טיפוס מאושרים. מדובר במקרה נגרר מתוצרת חברת אלקלעי שטיין בע"מ, אשר קיבל רישיון מטעם רשות הרישוי ומשרד התחבורה כתחנת בדיקה ומפעל, ובפיקוח מכון התקנים הישראלי. הנגרר, שנמכר לחברה חקלאית התובעת, לא היה מצויד במערכת בלימה נגד נעילה והורד מהכביש שנה וחצי לאחר רכישתו. התובע תבע את המדינה ואת מכון התקנים הישראלי על נזקים, בטענה שרשלנותם אפשרה לאלקלעי למכור להם נגרר לא בטיחותי. בית המשפט לא מצא כל הצדקה ברוב טענות התובע. היא קבעה כי האצלת סמכויות הרישוי של המדינה לגופים פרטיים אינה שוללת את חובות הפיקוח שלה, וכי לא הוכחה רשלנותה בפיקוח על אלקלעי ומכון התקנים הישראלי. מהראיות עולה כי המדינה והמוסד ערכו ביקורות פתע, והתובע לא הצליח להוכיח כי ביקורות תכופות יותר היו מונעות את הנזק. כמו כן, לא ניתן היה לאתר את ליקויי הקרוואן במהלך הפיקוח, והמדינה והמוסד לא היו מבטחים של כל רכב על הכביש. גם הטענה כי המדינה אחראית ישירות למעשי המרמה של אלקלעי נדחתה, שכן היא לא נתמכה בראיות או בתקדים משפטי. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובעת, ולא מצא קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת של המדינה והמוסד, לבין הנזק שנגרם על ידי הקרוואן הפגום. התובע חויב לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של מכון התקנים הישראלי.