דנ"א 10197/02

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית עתירה של עירייה כנגד פסק דין שביטל היטל סלילת כביש שנגבה מחברת אל עמי השקעות ייזום ובניה בע"מ (המשיב). ההיטל הוטל מכוח חוק עזר מקומי המסדיר את חיובי סלילת הכבישים. המחלוקת המקורית התעוררה כאשר המשיב חויב בהיטל סלילה נוסף על ידי העירייה בשנת 1999, אותו שילמה המשיבה במחאה. הדבר הוביל את המשיב לערער לבית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובתם, בנימוק של חוסר בהירות בחוק העזר. העירייה ערערה אז לבית המשפט העליון, שפסק גם נגדם. העתירה הנוכחית בפני בית המשפט היא בקשה של העירייה לדיון נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון, שלטענת העותר יש לו השלכות משמעותיות על תקציבי השלטון המקומי. עם זאת, השופט מחליט כי אין סיכוי לתוצאה שונה בדיון נוסף וכי הפסיקה הקיימת סבירה, ודוחה את העתירה. פסק הדין מדגיש כי פסק הדין אינו אוסר לחלוטין על גביית היטלי סלילה לאחר סיום הבנייה, מה שמשאיר מקום לתקופת ביניים סבירה לגבייה כזו. בנוסף, האמירות הנלוות בפסק הדין הקודם אינן נחשבות מחייבות ואינן מצדיקות דיון נוסף. העתירה נדחית, והעירייה חויבה לשלם למשיב 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.