ת"א 310/90

תקציר

פסק דין זה מגיע לאחר תיק בן 16 שנה שעסק בסכסוך על חלקת אדמה. התובעים, שהיו בעלי הקרקע הידועה כחלק ממגרש 15 בגוש 18034, הגישו תחילה תביעה להסרת ידו של הנתבע מהקרקע האמורה. הנתבע טען כי הוא דייר מוגן, אך בית המשפט פסק נגדו והורה לו לפנות את החלקה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור הנתבעת, אך בית המשפט העליון הפך החלטה זו ופסק לטובת התובעים. עם זאת, בפסק דינו של בית המשפט העליון נקבע כי יש להתנות את ביטול הרישיון ואת פינוי הנתבע בכך שהתובעים יפצו אותו בגין השקעותיו והוצאות פירוק העסק. בעקבות זאת, התיק הוחזר לבית משפט השלום על מנת שיקבע את הפיצוי המגיע לנתבע. בית המשפט מינה מומחה, מר מוטי זייד, להעריך את ההשקעות שביצע הנתבע. בינתיים ביקשו התובעים לפצל את הסעדים וביקשו לתבוע דמי שימוש ראויים בגין החזקת הנתבעת במקרקעין. בית המשפט נעתר לבקשה זו, והכיר בה כתביעה נפרדת. התובעים ביקשו גם הבהרות לגבי תפקידו של המומחה, ובית המשפט הורה לו לכלול הערכה של דמי השימוש השנתיים המתאימים משנת 1990 ועד היום. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב תביעת התובעים לניכוי דמי שימוש. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת בעניין זה, בקובעו כי לא ניתן לכרוך את טענת הקיזוז יחד עם תביעת הפינוי. טענת התובעים לניכוי לא הוזכרה בתלונתם הראשונית ולכן לא הייתה ראויה בשלב זה. עוד הבהיר בית המשפט כי החלטותיו הקודמות בנושא לא הצביעו על אישור הקיזוז הנטען על ידי התובעים. במקום זאת, ההתמקדות הייתה בהשגת הסדר כולל. בהתייחסו להשקעות ולשיפורים שביצעה הנתבעת, קיבל בית המשפט את הערכת המומחה לגבי שוויים ליום 5.10.04, שהסתכמו ב-437,668 ש"ח, מתוכם 83,000 ש"ח בגין שיפורים ו-15,000 ש"ח בגין הוצאות פירוק עסק. התובעים נדרשו לפצות את הנתבע בתשלום סכום זה, כאשר מחציתו תשולם שישה חודשים לפני הפינוי והמחצית הנותרת במועד הפינוי. הפינוי נקבע שישה חודשים לאחר התשלום הראשון. התובעים היו אחראים גם להוצאותיהם המשפטיות. החלטה זו חתמה את העניין, כאשר בית המשפט הדגיש כי כל צד יישא בהוצאותיו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 17.8.06.