רע"א 2223/14

תקציר

המשיב, נכה צה"ל, השתתף במבצע לעצירת הגעת ה"מרמרה" לחופי עזה. במהלך המבצע נפצע ותמונותיו צולמו והופצו ברחבי העולם. המשיב תבע את המדינה על כך שלא מנעה את פרסום תמונותיו, אשר פלשו לכאורה לפרטיותו, פגעו בשמו הטוב ובביטחונו האישי ופגעו בחופש התנועה והעיסוק שלו. המדינה ביקשה לדחות את התביעה, בטענה כי סעיף 6(א) לחוק הנזיקין האזרחי מעניק לה חסינות מפני אחריות נזיקית כלפי חייל שנפגע במהלך השירות. בית משפט קמא דחה את הבקשה, ובית המשפט המחוזי דחה את ערעור המדינה. לאחר מכן ערערה המדינה לבית המשפט העליון, שגם הוא דחה את הערעור. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט הנדל, קבעה כי סעיף 6(א) מגביל את חסינות המדינה למקרים של פגיעה גופנית או נפשית, מחלה או החמרה במחלה. לכן, חיילים יכולים לתבוע את המדינה על סוגים אחרים של נזקים שנגרמו במהלך השירות. למרות שהמשיב הוכר כנכה עקב פגיעה בניתוח, תביעתו הנוכחית נגד המדינה מבוססת על תשתית עובדתית אחרת - הרשלנות הנטענת של המדינה לאחר הניתוח. מאחר שהתביעה הנוכחית כוללת עילות תביעה שונות וראשי נזק שונים, לא ניתן לדחות אותה בשלב זה. עוד טען השופט הנדל כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי דיני האחריות והנכות של המדינה תומכת בפרשנות זו. חוק הנכות מעניק רשת ביטחון סוציאלית לחיילים שנפגעו במהלך השירות, אך מוגבל לפגיעות פיזיות ונפשיות. דיני הנזיקין, לעומת זאת, יכולים לטפל בסוגים אחרים של נזקים. אמנם למדינה אינטרס למנוע התדיינות משפטית עם חיילים, אך מטרה זו אינה מוחלטת ויש לאזן בינה לבין זכויות החיילים. לכן, במקרים המתאימים, חיילים יכולים לתבוע את המדינה מכוח דיני הנזיקין. השופט סולברג, בדעת מיעוט, הסכים עם עמדת המדינה בדבר ייחודה של העילה, אך טען כי הדין הקיים אינו תומך בטענתה. לדבריו, ריכוז כל תביעות החיילים בחוק הנכות הוא יעיל וצודק. עם זאת, מאחר שסעיף 6 אינו מנוסח כרצון המדינה, המחוקק צריך להיות זה שישנה אותו. השופט מזוז דחה גם הוא את ערעור המדינה, אך חלק על נימוקיו של השופט הנדל. לדבריו, ייחודה של הסיבה משמש כפתרון מאוזן הראוי להישמר. דיני הנזיקין אינם מתאימים להסדרת נזקי השירות הצבאי או מערכת היחסים בין המדינה לחייל. עם זאת, מאחר שמדובר בהחלטת ביניים, והמדינה לא שללה אפשרות של מקרים חריגים, מזוז לא ראה סיבה להעניק למדינה רשות ערעור.