ת"פ 45433-05-15

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהציגה ההגנה בבקשתם המקדמית לביטול כתב האישום נגד הנאשם. טענות אלה התמקדו בעיקר בתוקפם של ההליכים שקדמו להגשת כתב האישום, קרי האצלת סמכויות ופטור מחובת הודעה ושימוע לפני הגשת כתב אישום. מערכת הטיעונים הראשונה נגעה לכתב ההרשאה שבמסגרתו ניתן הפטור. ההגנה העלתה מספר טענות בנוגע למכתב זה. הם טענו כי המכתב אינו תקף משום שלא נאמר במפורש בסעיף 242 לתקשי"ר, המסדיר את האצלת הסמכויות, כי ניתן להאציל את הסמכויות לפי סעיף 60א. עם זאת, בית המשפט מפרש את החוקים באופן גמיש ומניח כי המחוקק, בחקיקת סעיף 60א, היה מודע לפוטנציאל ההאצלה והיה אוסר זאת במפורש אלמלא התכוון לכך. עוד טענה ההגנה כי כתב ההרשאה אינו תקף משום שלא ניתן על ידי השר הנוכחי וללא אישור בכתב של היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט מוצא טענות אלה בלתי סבירות, שכן דרישה לאישור מחדש עם כל שינוי שר או אישור בכתב תהיה בלתי יעילה בעליל. תחת זאת, בית המשפט מקבל את הצהרת פרקליט המדינה כי ההסמכה נעשתה באישור היועץ המשפטי לממשלה כמספיקה. היא גם מדגישה את חזקת תוקפו של המעשה המינהלי. בעוד בית המשפט מכיר בחשיבותו של תהליך ההסמכה, הוא אינו מוצא פגמים משפטיים בכתב ההרשאה עצמו. מערכת הטענות השנייה התייחסה להחלטת הפטור עצמה, ובפרט לאי יידוע הנאשם על העברת החקירה לידי התביעה וקיום שימוע לפני הגשת כתב האישום. בית המשפט מציין כי חובות אלה אינן מוחלטות וניתן להימנע מהן בנסיבות מסוימות. במקרה זה, במכתב הפטור צוינו נימוקים תקפים לאי יידוע הנאשם, לרבות חומרת העבירות והסיכון הנשקף מהנאשם לאחרים, ובפרט לקטינים. בית המשפט מוצא הצדקות אלה מספיקות ומתאימות לחוק. בנוסף, בית המשפט דוחה את הטענה כי החלטת הפטור לא נשקלה באופן עצמאי על ידי עו"ד שילר, וקובע כי אין זה סביר לצפות שכל פקיד יכתוב פיזית את נימוקיו, במיוחד לאור עומס העבודה המוטל על הבכירים. כמו כן, בית המשפט בחן את ההחלטה לאיתור פגמים מינהליים, התחשבות בגורמים לא רלוונטיים וחוסר סבירות קיצוני ולא מצא כל הצדקה לטענות הנתבעת. הנימוקים שהציגה התביעה למתן הפטור היו מנומקים דיים, נקיים משיקולים זרים וסבירים. בית המשפט דוחה גם את טענותיו העובדתיות של הנאשם ביחס להחלטת הפטור, וקובע כי כתב האישום עצמו מתאר את העבירה כ"מרובה" וכי המעשים המגונים המיוחסים מוגדרים משפטית כחלופה לעבירת האינוס. לבסוף, בית המשפט מוצא כי השיהוי של ארבעה ימים בהגשת כתב האישום לאחר החלטת הפטור אינו שולל את טענת התביעה בדבר מסוכנותו של הנאשם לחברה, במיוחד בהתחשב בתקופת החגים שחלפה. לסיכום, בית המשפט קבע כי ההתנגדויות המקדמיות, על כל היבטן, חסרות שחר. כתב האישום יעמוד בעינו, והנאשמים יידרשו להגיב לאישומים שיוחסו להם.