תאד"מ 9897-02-22

תקציר

במרכז התיק עומדת תביעת נזיקין שנגרמו לכאורה בתאונת דרכים. התובע, בעל הרכב, ואחיו, שנהג ברכב באותה עת, טענו כי רכבם נפגע מרכבם של הנתבעים, בו נהג הנתבע 1. התובע תבע את הנהג ואת בעל רכבם של הנתבעים, כמו גם את מבטחתם (נתבעת 2), בגין ההפסדים שנגרמו להם. עם זאת, הנתבע 2 טען כי התאונה לא התרחשה או לא התרחשה בנסיבות המדווחות, וכי היה ניסיון להונאת ביטוח. השופטת פירטה בהרחבה את עדויותיהם של התובע, אחיו, נאשם 1 והעדים, תוך שהיא מדגישה מספר סתירות והתחמקויות בעדויותיהם, בעיקר בכל הנוגע לנסיבות התאונה, היעדר צילומים מהזירה והתנהגות הנהגים לאחר התאונה. השופט ציין גם פגמים בדו"חות החוקרים, אך הודה כי בדיקות אלה היו נחוצות בנסיבות העניין. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהתאונה התרחשה כנטען. השופט הדגיש את הספקות וחוסר העקביות המשמעותיים סביב האירוע, שאמנם לא הגיע לכדי הוכחת הונאה, אך ערער את אמינות המקרה של התובע. מאחר שהתובע לא עמד בנטל השכנוע, תביעת הנזיקין נדחתה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.