ת"פ 4769-04-17

תקציר

מדובר בשני נאשמים, בני 6 ו-7, שהורשעו בציד חיית בר מוגנת, דהיינו איילה, ללא רישיון ובתכנון מוקדם, שהביאו למותו של בעל החיים, וכן בהתאכזרות והתעללות בבעל החיים. העבירות נחשבות חמורות בשל הערך החברתי המוגן שבו הן פוגעות והנזק הממשי שנגרם לאוכלוסיית הצבאים. שני הנאשמים לא לקחו אחריות על מעשיהם לאורך כל ההליך המשפטי, בזבזו זמן שיפוטי, והיה להם עבר פלילי קודם – לנאשם 6 הרשעות מרובות בעבירות דומות נגד חיות בר מוגנות. נוכח חומרת העבירות, הצורך בהרתעה והיעדר פוטנציאל שיקומי, החליט בית המשפט כי יש מקום למאסר בפועל. נסיבות המקרה, לרבות עברם הפלילי של הנאשמים ואי לקיחת אחריות, הצדיקו סטייה מהעונש הרגיל של עבודות שירות או מאסר על תנאי. לפיכך, על נאשם 6 נגזרו 8 חודשי מאסר בפועל, בצירוף קנס, מאסר על תנאי והתחייבות שלא לבצע עבירה חוזרת, ואילו על נאשם 7, שהיה לו עונש מאסר קודם ארוך יותר, נגזרו 6 חודשי מאסר, גם כן עם קנס, מאסר על תנאי והתחייבות. בנוסף, על שני הנאשמים נגזרו 12 חודשי פסילת רישיון נהיגה, שניתנה להם כדי להרתיע אותם עוד יותר. גזרי הדין הוטלו ברצף עם כל עונש אחר שהנאשמים ריצו, והייתה להם זכות ערעור בתוך 45 יום.