ע"א 1958/97

תקציר

במקרה שעניינו מערער שנפגע בתאונת עבודה ביום 25.5.90, בעת שעבד אצל המשיב, נפל המערער עקב קרשים מפוזרים על משטח עבודה, שהובילו לפציעה. בית המשפט המחוזי בתל אביב מצא את המשיבה רשלנית, בציינו כי הימצאות הקרשים מהווה מכשול ידוע ומתמשך שלא טיפלו בו, חרף סיכוניו, מה גם שהעבודה התנהלה בקצב מואץ תחת מערכת פרימיום. בתחילה ייחס בית המשפט למערער גם 30% רשלנות תורמת וטען שהיה עליו להימנע מהמכשול. עם זאת, בערעור הפך השופט ט' אור את החלטת הרשלנות התורמת הזו, בקובעו כי אין להעניש את המערערת, המופקדת על עבודת פרך ונושאת משאות כבדים, בגין טעויות שנעשו בלהט העבודה. הנטל להוכיח רשלנות תורמת הוטל על המשיב, בו לא עמדו במשיב. בנוסף, דחה בית המשפט לערעורים ניכוי מפיצויי המערערת בגין תשלום בסך 60,007 ₪, ולא מצא קשר מוכח לתאונה. לפיכך פסק בית המשפט לטובת המערער, החזיר את מלוא הפיצוי ללא הניכוי, ופסק לו הוצאות ערעור בסך 20,000 ₪. פסק הדין התקבל פה אחד בהרכב של השופט ט' אור, הנשיא א' ברק והמשנה לנשיא ש' לוין, וניתן ביום 21.3.99.