ה"פ 10105/09

תקציר

השופטת דוחה את התביעה, וקובעת כי לא היה הסכם מכר מחייב בין המבקשת לבין המוכרים משום שלא הייתה הסכמה סופית על פרטים מהותיים של העסקה, קרי תשלום היטל השבחה, מועד הפינוי ומועד תשלום מלוא מחיר הרכישה, ולא מדובר בפרטים שבית המשפט יכול היה להכריע בהם. השופטת מציינת כי אמנם ניתן היה לסיים שם את פסק הדין, אך בחרה להרחיב על התנהלות המוכרים והשוכרים, שלא נראתה בתום לב. המוכרים והשוכרים ניהלו משא ומתן בחוסר תום לב תוך ניהול משא ומתן מקביל מבלי ליידע את המבקש. המבקש לא ידע על משא ומתן זה, והדיירים אף ניסו ליצור קשר עם מנהל המבקש לביקור בנכס. המוכרים גם פעלו בחוסר תום לב בכך שחתמו על חוזה עם השוכרים יום לאחר שעורך דינו של המבקש בירר על מצב המשא ומתן ביניהם, אך לא הודיעו על כך למבקש עד מספר ימים לאחר מכן. זאת ועוד, העובדה שבעלה המתווך של המוכרת לא העיד תומכת במסקנה כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב. עם זאת, השופטת מציינת כי מקרה זה אינו מצדיק את הסעד הקיצוני של אכיפת חוזה, ולכן התביעה לכינון הסכם מכר נדחית. המבקש אינו מנוע מלתבוע פיצוי כספי בבית משפט אחר. העלויות אינן מוענקות לאף אחד מהצדדים.