ע"פ 35/50

תקציר

בעניין יעקב מלכה ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, הורשעו המערערים תחילה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בשוד לפי סעיף 288(1) לפקודת החוק הפלילי, 1936, ונגזרו עליהם שנתיים מאסר. באירוע היה מעורב נהג מונית, מר בנימין ליפוביץ, שנשדד לכאורה על ידי שלושה חיילים חמושים, ומוניתו נגנבה אך נמצאה מאוחר יותר אצל המערערים בחיפה. במהלך המשפט הציגה התביעה הודעות שמסרו המערערים למשטרה הצבאית, אשר הסבירו את נוכחותם בחיפה, אך הם בחרו שלא להעיד בבית המשפט. ההגנה טענה כי נפלו טעויות פרוצדורליות משמעותיות, ובראשן סירובו של בית המשפט לאפשר לסנגור גישה להודעה הראשונית של הקורבן במשטרה, דבר שפגע בחקירה נגדית יעילה. המתלונן עצמו לא היה בטוח בזיהויים של המערערים כשודדים, דבר המצביע על כך שהזיהוי נוצר רק משום שנמצאו בסמוך למונית הגנובה. השופט אולשן, שהכיר בחסרונות פרוצדורליים אלה, לצד ויכוחים על משקלן של ראיות והנחות אשמה על בסיס החזקת רכוש גנוב, הובילו בסופו של דבר לעיוות דין. בית המשפט לערעורים, שעסק בעיקר בזכות למשפט הוגן ובהגנה יעילה, פסק לטובת המערערים וביטל את הרשעתם מבלי להורות על משפט חוזר, בהתחשב בזמן שכבר ריצה. ההחלטה הדגישה את זכות היסוד לגישה מלאה להצהרות עדים לצורך חקירה נגדית בהליך פלילי.