ת"א 32342-08-19

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע פאקר כנגד הנתבעת סולל במלואה לאחר שמצא כי פרשנותה של סולל להסכם מקוצר בין הצדדים עדיפה. המחלוקת נגעה לטיבו של הסיכום, האם מדובר בהתחייבות לרכישה או בזכאות לטובין ללא תשלום נוסף הנובע מסגירת חשבון. השופט קבע כי לשון ההסכם, נסיבות יצירתו וההיגיון המסחרי תומכים בעמדת סולל לפיה הוא משקף התחשבנות רוחבית לפיה פקר חייב לסולל חוב של כ-3 מיליון שקל. על חוב זה העידה הודאתו של פאקר בהסכם כי סולל זכאית לקבל טובין בשווי סכום זה ללא תשלום נוסף. עוד מצאה השופטת כי התנהלות הצדדים וההיגיון העסקי חיזקו את פרשנותה של סולל. בנוסף, דחתה השופטת את טענותיה של פאקר בדבר עלות החזקת ערבויות בנקאיות ומימון חלופי, שכן היא לא סיפקה ראיות מספיקות להוצאות אלה. גם טענותיו של פאקר בדבר החזקה שלא כדין בערבויות על ידי סולל, פיצול הסעדים ותביעות נוספות לא צלחו. השופט הורה לפאקר לשאת בהוצאות סולל בסך 220 אלף שקל בתוספת מע"מ והוצאות נוספות בסך 20 אלף שקל. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, וניתנה להם הזכות לערער על פסק הדין.