ת"ק 43844-04-12

תקציר

התובע תבע את הנתבע בגין גביית תשלום בגין שירותי אינטרנט שלטענתו מעולם לא הזמין. החיובים, בסך 20 שקל לחודש, הסתכמו ב-3,000 שקל על פני עשר שנים. הנתבעת טענה כי התובעת נרשמה לשירותי האינטרנט שלה בשנת 2000 ושוב בשנת 2003, והציגה רשומה פנימית ממוחשבת כראייה. עוד נטען, כי פרטיו האישיים של התובע, לרבות מספר כרטיס האשראי שלו, מאשרים קיומו של חוזה. עם זאת, לנתבעת לא היו מסמכים חתומים או חשבוניות שנשלחו לתובע. התובע הכחיש כי השתמש אי פעם בשירותיה של הנתבעת והביא ראיות לכך שנרשם לספק אינטרנט אחר בשנת 2005. עוד טען כי ניתק את קשריו עם חברת הטלפון בזק בשנת 2006. השופט מצא את עדותו של התובע אמינה. הם לא השתכנעו מהסברו של הנתבע לכריתת החוזה, במיוחד בכל הנוגע להזנת פרטי שם משתמש וסיסמה. השופטת ציינה כי רישומי הנתבעת לא הוכיחו כי הרישום התבסס על בקשת התובע. זאת ועוד, התנהגותו של התובע, ובעיקר האיחור בתגובתו להאשמות, תרמו לקשיים הראייתיים. עם זאת, השופטת גם מתחה ביקורת על הנתבעת שלא סיפקה לתובע כל תיעוד על החוזה הנטען. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת התובע אך חייב את הנתבע להחזיר רק חלק מהתשלומים, 2,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 700 שקל, מתוך אמונה ששני הצדדים אחראים לחוסר הראיות. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 17.7.2014.