ת"צ 37511-07-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **נושא ההחלטה:** בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ובחלופות - למחיקת המבקשים או חיובם בהפקדת ערובה. **רקע עובדתי:** הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה נגד חברת "קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ" (להלן: "המשיבה"). נטען כי המשיבה מחייבת לקוחות בריבית או הפרשי הצמדה על הלוואות עוד בטרם העבירה את הכספים ללקוח או לצד ג'. **טענות המשיבה (בבקשה לסילוק):** 1. **חוסר תום לב ומניעים זרים:** המשיבה טוענת שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב, כאשר "הרוח החיה" מאחוריה הוא מיכאל אניסימוב (מבקש 1), אשר נמחק מההליך לאחר שהתברר כי הוא חייב למשיבה מיליוני שקלים ולא פרע את חובו. 2. **היעדר נזק ואי-פרעון הלוואות:** המשיבה טוענת שלא נמצא אף מבקש שפרע את תשלומי ההלוואה כסדרם והלין על הריבית. לטענתה, כל המבקשים נותרו חייבים סכומים גבוהים, והגשת הבקשה נועדה להפעיל עליה לחץ פסול. 3. **היעדר עילת תביעה אישית (בפרט לגבי מבקש 2):** המשיבה טוענת כי מבקש 2 אישר בחקירתו כי הוא "אדיש" לשאלת מועד העברת הכספים לבעל המגרש. ללא עילת תביעה אישית, נטען כי גם עילת התביעה הייצוגית נשללת. 4. **חוסר סבירות להכרעה לטובת הקבוצה:** בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי ניהול תובענה ייצוגית הוא הדרך היעילה וההוגנת לניהול ההליך. 5. **מחיקת מבקשים 2 ו-3 (חלופי חילופין):** * **מבקש 2:** העלה את טענת הריבית בהליך אחר, נעדר עילת תביעה אישית, וכן ניתן נגדו פסק דין חלוט בבית משפט השלום אשר דחה את טענותיו לגבי הפרשי ריבית וקבע שהמשיבה פעלה כדין. * **מבקש 3:** ניתן נגדו פסק דין חלוט המכיר בזכות המשיבה לגבות את החוב במלואו. בנוסף, נגד מבקש 3 ניתן צו פתיחת הליכים מכוח חוק חדלות פירעון, והוא מנוע מלנקוט בהליכים ללא אישור הנאמן. 6. **מעשה בית דין:** פסקי הדין החלוטים כנגד מבקשים 2 ו-3 מקיימים מעשה בית דין. 7. **הפקדת ערובה (חלופי חילופין):** מצבם הכלכלי הרעוע של המבקשים, אי-פרעון חובות והוצאות, חוסר תום לב, וסיכויים קלושים לבקשת האישור. **טענות המבקשים (בתשובה לבקשה):** 1. **חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכים:** טענת המשיבה הוגשה בחוסר תום לב. 2. **סילוק על הסף - סעד חריג:** בקשה לאישור תובענה ייצוגית תסולק רק במקרים נדירים כאשר על פניה אין לה עילה. לטענתם, טענתם מוצקה וסומכת על חוסר תום לב והפרת חוזה וחוק. 3. **התייחסות לטענת "אדישות" (מבקש 2):** אדישות לשאלת מועד העברת הכספים אינה שוללת זכות לגבות ריבית שלא כדין. 4. **חזרה על טענות, טענות עובדתיות ללא תצהיר, עיכוב וסרבול:** המשיבה חוזרת על טענות שכבר נטענו, מציגה טענות עובדתיות ללא תצהיר, ומטרתה לעכב את ההליך. 5. **הכרעה בבקשת האישור יעילה יותר:** ההכרעה בבקשת האישור בשלה ופשוטה יותר מהכרעה בבקשת הסילוק, הדורשת בירור עובדתי ומשפטי מקיף. 6. **הפקדת ערובה:** הבקשה לא נתמכה בתצהיר, לא הוכחה אי-מסוגלות כלכלית, מאזן הכוחות נוטה לטובת המבקשים, והבקשה נמצאת בשלביה האחרונים. 7. **התייחסות להודעת העדכון (מבקש 2):** המשיבה מנסה להסיט את הדיון, המבקש 2 לא ביקש שסוגיית הריבית תידון בהליך שטרי, ולא קיים מעשה בית דין, שכן ההתייחסות לריבית בפסק הדין הייתה אגבית. 8. **התייחסות למבקש 3:** ניתן היתר של בית משפט של פשיטת רגל לניהול ההליך. 9. **"הרוח החיה" ו"גיוס מבקשים":** אין פסול בכך שאדם מסוים הוא "הרוח החיה", וטענת "גיוס מבקשים" אינה נכונה. **החלטת בית המשפט:** **עקרונות כלליים של סילוק על הסף בתובענות ייצוגיות:** * סילוק על הסף הוא סעד חריג וקיצוני, הניתן במשורה, רק כאשר ברור כי אין כל סיכוי שהתביעה תתקבל. * הדבר יפה ביתר שאת לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהיא הליך מקדמי. * **חידוש/הדגשה:** בדרך כלל, יש לדון בבקשה לסילוק יחד עם בקשת האישור, שכן פיצול הדיון עלול לפגום ביעילות. * **חריגים:** מקרים מסוימים מצדיקים סילוק מוקדם, כגון: בירור עובדתי או משפטי פשוט יחסית; טענות המשמיטות את הקרקע תחת הבקשה; הגשת הבקשה על ידי גורם המנוע מכך; היעדר עילת תביעה ברורה; אי-התאמה לסוג העניינים בתוספת השניה לחוק. **בחינת המבקשים:** בית המשפט בוחן את שאלת הסילוק לגבי כל מבקש בנפרד, תוך התמקדות בתנאים הבאים: 1. **התאמת המבקש לתובע ייצוגי:** האם יש לו עילת תביעה אישית, האם הוא מייצג את הקבוצה בתום לב ודרך הולמת. 2. **קיום מעשה בית דין:** האם הסוגיות כבר הוכרעו בהליכים קודמים. 3. **חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכים.** **החלטות לגבי כל מבקש:** * **מבקש 2:** * **עילת תביעה אישית:** בית המשפט דוחה את טענת המשיבה בדבר אדישותו המוחלטת של מבקש 2 לעניין מועד העברת הכספים, ומבהיר כי אדישות זו אינה שוללת אדישות לשאלת חיוב הריבית. * **מעשה בית דין והשתק:** בית המשפט קובע כי מבקש 2 **מושתק** מלהעלות את טענותיו בעניין הריבית, שכן הן הועלו על ידו במפורש במסגרת התנגדות לביצוע שטר, נדונו ונדחו בבית משפט השלום, וניתן לגביהן פסק דין חלוט. ההתייחסות בפסק הדין, אף אם קצרה, די בה כדי ליצור השתק. * **חוסר תום לב מהותי:** בית המשפט מוצא כי עצם הגשת הבקשה על ידי מבקש 2, כאשר הוא עצמו חייב סכום משמעותי למשיבה (העולה על חיובי הריבית הנטענים), ואינו פורע את חובו, מהווה **חוסר תום לב מהותי וסיסי**, המשליך על יכולתו לייצג את הקבוצה. התנהלות זו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. * **מבקש 3:** * **צו פתיחת הליכים:** בית המשפט מקבל את אישור בית משפט של פשיטת רגל, לפיו ניתן היתר למבקש 3 לנהל את ההליך, ודוחה את הטענה כי הוא מנוע מכך. * **מעשה בית דין והשתק הגנה:** בית המשפט קובע כי אף שהטענות הספציפיות בנוגע לריבית לא נדונו לגופן, **קיים השתק הגנה** (בהתאם להלכת "השטיח המעופף" ו"קוזליק") מכוח פסקי הדין החלוטים שניתנו נגדו. נטל ההוכחה היה עליו להעלות את כל טענות ההגנה במסגרת ההליכים הקודמים, לרבות טענות הנוגעות לחיובים שונים, אשר חלקם כוללים ריבית. * **חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכים:** בדומה למבקש 2, בית המשפט מביע אי נוחות רבה מכך שהבקשה מוגשת על ידי אדם החב חוב כספי גדול למשיבה, אשר אינו שנוי במחלוקת. התנהלות זו, כאשר החוב הנטען בבקשה הייצוגית הוא שולי ביחס לחוב הכללי, מהווה **שימוש לרעה בהליכי משפט** וכב' השופטת פלפל מצוטטת כדי להדגיש את הצורך ב"ניקיון כפיים" של תובע ייצוגי. **סיכום והוראות:** 1. **סילוק על הסף:** בית המשפט מחליט לדחות את הבקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור כולה. 2. **מחיקת מבקשים 2 ו-3:** בית המשפט **מורה על מחיקתם** של המבקשים 2 ו-3 מההליך, בשל אי-התאמתם לשמש כתובעים ייצוגיים, קיום מעשה בית דין, וחוסר תום לב מהותי ושימוש לרעה בהליכי משפט. 3. **הוצאות:** המבקשים 2 ו-3 ישאו בהוצאות המשיבה בסך 70,000 ₪. 4. **אפשרות לתיקון:** * **חידוש/גמישות:** מכיוון שנותר מבקש 1 (שנמחק) וכן נדחו מבקשים 2 ו-3, ובהיעדר מבקש מתאים, בית המשפט **אינו מוחק את בקשת האישור**, אלא מותיר פתח לתיקון. * **הזדמנות להחלפת מבקשים:** בית המשפט מאפשר לבא כוח המבקשים **להגיש בקשה להחלפת המבקשים** במבקש אחר, אשר יהא כשיר לשמש כתובע ייצוגי, וזאת תוך 30 יום, בצירוף תצהיר של המבקש החדש. * **תוצאה אפשרית:** אם לא תוגש בקשה כאמור, **תמחק בקשת האישור**. **עקרונות משפטיים וחידושים משפטיים (כפי שעולים מההחלטה):** * **איזון בין יעילות דיונית לזכות גישה לערכאות:** בית המשפט נוקט בגישה מאוזנת, שבה מצד אחד מכיר בצורך בסילוק מהיר של בקשות חסרות בסיס (כדי למנוע סרבול ועיכוב), ומצד שני שואף לאפשר מיצוי הליכים בתובענות ייצוגיות כאשר קיימת עילה ראויה. * **החשיבות של תום לב בניהול הליכים:** ההחלטה מדגישה באופן בולט את הדרישה לתום לב מצד מבקש תובענה ייצוגית. התנהלות המבקשים 2 ו-3, שהם חייבים למשיבה סכומים משמעותיים, והם מעלים טענות לגבי סכומים שוליים יחסית, נתפסת כשימוש לרעה בהליכי משפט. * **הרחבת תפיסת מעשה בית דין והשתק הגנה:** ההחלטה מיישמת את הלכות השתק ההגנה (החריג למעשה בית דין) באופן מרחיב, וקובעת כי גם אם טענת הריבית לא נדונה במפורש בפסק דין קודם, עצם קיומו של הליך שבו נדונו חובות כוללים, וניתן היה להעלות את הטענה שם, מקים השתק. הדבר מדגיש את הצורך ב"פריסת מלוא ההגנה" בהליך אחד. * **התאמת המבקש כתובע ייצוגי:** בית המשפט בוחן בקפידה את התאמתם של המבקשים, מעבר לקיום עילת תביעה טכנית. נבחנים שיקולים של ניקיון כפיים, הליכים קודמים, וחוסר תום לב, אשר עשויים לשלול את כשירותם לייצג את הקבוצה. * **גמישות דיונית:** ההחלטה מגלמת גמישות דיונית בכך שאינה מוחקת את בקשת האישור באופן אוטומטי, אלא מאפשרת למבקשים להציג מבקש חלופי, ובכך שומרת על האפשרות שההליך יתנהל כראוי אם ימצא תובע ייצוגי מתאים. **מבחינה משפטית-חדשנית, ניתן לזהות בהחלטה:** * **הידוק הדרישות מתובע ייצוגי:** בית המשפט מעמיק את הבחינה של תום ליבו ו"ניקיון כפיו" של המבקש. החובה לנהוג בתום לב מורחבת גם לבחינת חובותיו האישיים כלפי הנתבע, במיוחד כאשר הוא מבקש לרכך או לבטל חובות אלו באמצעות תובענה ייצוגית. * **שימוש נרחב בהשתק הגנה:** יישום הלכת "השטיח המעופף" ו"קוזליק" למניעת "פיצול" טענות הגנה בין הליכים שונים, ובפרט כאשר מדובר בחוב כולל שנדון בהליך קודם. * **שימוש בסמכות להורות על החלפת מבקשים:** בית המשפט עושה שימוש בסמכותו, כאשר הוא מוצא את המבקשים הנוכחיים כשירים, אך לא מוחק את הבקשה עצמה, אלא מנסה "להציל" אותה על ידי מתן אפשרות למציאת מבקש חלופי. בסופו של דבר, ההחלטה מציגה גישה מחמירה אך הוגנת, המבקשת למנוע שימוש לרעה בכלי התובענות הייצוגיות, תוך שמירה על זכותם של צרכנים (או קבוצות אחרות) לקבל סעד כאשר נגרם להם עוול.