ת"א 33943-06-13

תקציר

השופטת בחנה ביסודיות את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים והחליטה לדחות את התביעה. השופטת אינה מקבלת את טענת התובעת כי לא ידעה על מה היא חותמת, ומתקשה להאמין כי לא הבינה את תוכנו של הסכם ההלוואה ואת ההשלכות של העמדת ביתה כבטוחה. גם טענת התובעת כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא העבירה את כספי ההלוואה ישירות לחשבונה. שיטת ההעברה, שכללה מסירת כספי ההלוואה במזומן ובשיקים ישירות לבנו של התובע, הייתה מוסכמת על כל הצדדים ולא היוותה הפרה יסודית של החוזה. יתרה מכך, השופטת ציינה כי התובעת לא ניסתה לבטל את החוזה או לערער על המשכנתא בעקבות ההפרה הנטענת, דבר המעיד על הסכמתה להסדר. עוד מצאה השופטת כי הכספים שהעביר הנתבע אכן שירתו את ייעודם לכסות את חובות בנו של התובע, והפכו אותו להלוואה תקפה. בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי הנתבע עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם ההלוואה, בעוד בנו של התובע הוא זה שפרע את ההלוואה. בנוסף, קבעה השופטת כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אינו חל על מקרה זה, שכן הנתבע לא היה מלווה מקצועי והריבית שנגבתה הייתה בהתאם לצו הריבית. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע.